רוזה וגולדה מתחשמלות

התוכנית האהובה על גולדה ועליי היא הפרומואים ל"בלתי נתפס" עם נמרוד הראל (גולדה: אם רק היינו מגלות מתי התוכנית משודרת היינו צופות גם בה). כשנמרוד הראל מניף את ידו אפשר לחוש את החשמל באוויר. בקיצור, גם אנחנו היינו רוצות קצת מג'יק בחיים, מישהו שייקרא את המחשבות שלנו ויפתח לנו צנצנות, אבל למה להקדים את המאוחר.

התמזל מזלנו ונשלחנו לארוחה עסקית ברוסטיקו התל אביבית. שעת צהריים בשדרות רוטשילד וכולם מעמידים פני אנשי עסקים. גולדה ואני, שכבר מזמן ויתרנו, החלטנו להיכנס למסעדה בגישת "מותר גם סתם לפנק את עצמך בארוחת צהריים טובה". בכל זאת נקדים את המאוחר טיפהל'ה, ונגיד שאנחנו מאד ממליצות לבוא לרוסטיקו, אבל עוד יותר ממליצות להתיישב על הבר כשאתם שם, אחרת, איך יעשו לכם מופע בלתי יאמן (ג: לא, הכוונה היא לא למלצרים מזמרים, השירות פשוט באמת מעולה).   

העסקיות של רוסטיקו כוללות את המנה הראשונה ושתייה קלה במחיר המנה העיקרית. לכאורה, לא חשוד בכלל, אבל אז סיפרו לנו שיש גם אלכוהול בהנחה בשעות האלה וגולדה התחילה להרגיש את הקסם (ג: א-הא! רק מי שקורא את שאיפותיי הכמוסות יציע לי אפריטיף או כוס יין במחיר מוזל!). לראשונות הלכנו על קרפצ'יו חציל ועל פוקאצ'ה עם פלפל קלוי, פטה ושן שום. הפוקאצ'ה, שנקלית לנגד עיניכם בתנור המהמם שממוקם בתוך הבר, היתה טעימה להפליא. קרפצ'יו החציל היה כה מעולה, שמיד דגמנו גם את חברו לתפריט – קרפצ'יו בקר.

כשהאוכל במקום טעים, אנחנו נוהגות להפקיר את בחירת המנות בידי אנשי המטבח ולהתמסר לדיונים ברומו של עולם (ג: תגידי, אם מחזיקים ידיים עם נמרוד הראל וזה עושה זרם, הוא מוציא לך על זה קבלה?). בדרך כלל כשבחור נותן לגולדה מבט מלא משמעות ומפנה אליה את הגב, היא מבינה את הרמז ומבקשת חשבון. הפעם, הבחור שמעבר לבר פשוט הסתובב לעבר העמדה והתחיל לרקוח תבשילים איטלקיים. כולם, ללא יוצא מן הכלל היו בחירות מדויקות לחיך הקנטרני של גולדה (ג: שלא לומר קריאת מחשבות ופתיחת צנצנות). ראשונה נחתה על השולחן גורגונזולה דולצ'ה (42 ₪) - פיצה עם רוטב עגבניות, מוצרלה, ארוגולה, בצל וגורגונזולה. היתה בעיה עם הפיצה, גולדה לא נתנה לי להתקרב אליה. כדי להסיח את דעתה, הוגשה העיקרית השנייה - לינגוויני טונה (46 ₪), שמגיע עם טונה אדומה טרייה, שמן זית, שום, צלפים, צ'ילי, פרמזן וארוגולה. גולדה, המומה מכל הטוב שמופנה לעברה, שיחררה עבורי איזה משולש פיצה וכמה שרוכי לינגוויני. וואלה, מי ידע שלגולדה יש טעם כל כך טוב?! (ג: מה?! אני אהבתי את ג'ורג' קלוני עוד באי.אר!).

כדי לפנות מקום בבטן הורדנו את האוכל עם פרנה ברנקה (16 ₪ לצ'ייסר) ואז הגיעו הקינוחים. סקיאצטינה אה לה נוטלה (27 ₪) גרמה לגולדה לבכות מאושר. זהו לחם שטוח עם מסקרפונה ונוטלה בטאבון. כמה פשוט, ככה גאוני. בעודה מנסה בפה מלא לשכנע את הבחור שמעבר לבר להתחתן איתה (ג: שעכיזמזע נעזמזךכ יז!), פונקתי אני בשני קינוחים נוספים שהיו מעולים ביותר: פנקוטה ברוטב פירות יער וסורבה ליים, נענע ופסטיס. בכלל, אנשי רוסטיקו לוקחים את העסק הזה של סיפוק המאווים הנסתרים צעד אחד קדימה והמציאו עסקית דולצ'ה – שבה אתם מקבלים קינוח וקפה במחיר המגוחך של 25 ₪.

העסקיות ברוסטיקו שוות ביותר, בשביל האוכל ובשביל האווירה, בין אם בעסקים עסקינן ובין אם בא לכם פינוק בשעת צהריים. כשיצאנו אל הרחוב הלוהט גולדה עשתה ניסיון לקרוא את מחשבותיי (ג: הנה בחור חתיך, אולי אני אפרוץ למכוניות בעזרת כוח המח, נוטלה זה טוב) (רוזה: אלה המחשבות שלך!) (ג: כן.. זה הרבה יותר קל ובטח יותר מעניין).

*הכותבות היו אורחות המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי