שעת בוקר מאוחרת. כולם מזמן הלכו לעבודה ורק שתי השובבות שלנו, רוזה וגולדה, עושות את דרכן לארוחת בוקר (גולדה: אני לא אעמוד בעוד דילמה אם אני שמשון או יובב). ובכן, לראשונה נקראנו למשימה בשעות שבהן גולדה עדיין לא מתפקדת (ג: אההה.....). השינוי היה מרענן. בעודנו משייטות ברחובות רמת השרון תהיתי בקול רם האם אנחנו נכנסות לקטגוריה של פינוק, זיקנה, או סתם בטלנות. כשנכנסנו לאסף ארטיזנל, הבנתי שמדובר בפינוק. גלגלתי את גולדה לעבר השולחן ופתחתי תפריט (ג: מממ.....).

בית הקפה אסף ארטיזנל, מוסד מקומי מכובד, משגשג כבר 5 שנים ומתפקד כמסעדה בשעות הצהריים והערב. בשעה זו של הבוקר המקום היה מלא באנשים שנהנו מהשמש החורפית בחצר וכאלה שנהנו ממטעמי המקום בפנים. חלקם נראו בטלנים, חלקם היו זקנים – כולם נפלו לקטגוריית הפינוק. בהתחשב בשעה הלכנו על תפריט הבוקר: אני הזמנתי לי ארוחת בוקר ישראלית (42 ₪), ובחרתי לגולדה בלינצ'ס (28 ₪) ומיץ תפוזים סחוט במקום (14 ₪).  

ארוחת הבוקר הנדיבה כוללת את כל החשודים הרגילים: אומלט, סלט, סלט טונה, סלט אבוקדו, גבינה בולגרית, גבינה צפתית, גבינת שמנת, ריבה, חמאה, לחם ארטיזנל מיץ וקפה או תה. אולי לא מסעיר מבחינת היצירתיות, אבל כל הפריטים היו עשויים היטב, המגוון היה מרשים, ושני סוגי הלחם (דגנים, וכפרי) היו מעולים ונאפו במקום. נדמה היה שגולדה מתענגת אף היא על המנה שלה – בלינצ'ס במילוי פטה, תרד ושתי ביצי עין שהוגש עם סלט ירקות. לא תאמינו, אבל גם מעלפון הבוקר שלה היא עדיין הצליחה לגנוב לי מהלחם, הגבינות וסלט הטונה בטענה שצריך לנגב את המילוי של הבלינצ'ס עם משהו (ג: גררררר!!!), רהוטה גולדה, אין ספק.

בשלב הזה היינו שבעות לגמרי. אפילו אני. ועדיין, נשות מקצוע אנחנו ולכן המשכנו הלאה לעבר המתוקים. לצד התה שהגיע עם ארוחת הבוקר, הזמנתי קרואסון שקדים (12 ₪), ופינקתי את גולדה במאפה גבינה וקפה אמריקנו (24 ₪ לקפה ומאפה). זו היתה טעות. לא המאפים, חלילה, אלא הקפה. מסתבר שגולדה פשוט היתה צריכה קפה כדי להתעורר וכך, תוך שלוק וחצי, שבה מין האוב (ג: הקפה מעולה! וואו, איזה מקום מקסים! השירות כאן נהדר! אלוהים, את נראית נורא באור יום!). מסתבר שקפה בשביל גולדה, הוא כמו השיער בשביל שמשון (ג: אה! אז את יובב!). היה לנו טעים, היה לנו נעים, והשירות באמת היה נפלא. נחזור להתפנק כאן עוד לפני שתתפוס אותנו הזיקנה (ג: לא הייתי נותנת לך יום מעל 65).

*הכותבות היו אורחות המקום.