הרבה זמן חלף מאז שישבתי בפעם האחרונה עם האיש הגדול על בירה. כמה חודשים טובים לפחות. התמכרתי לעבודה החדשה כמנהגי. הוא התמכר לאופנוע החדש כמנהגו. בשיחת טלפון ספונטנית באמצע השבוע, שיניתי את המצב. קבענו לצאת בערב לדפוק ת'ראש. באקט של מודעות עצמית, החלטנו יחד שמוטב שזה יקרה במקום שיש בו גם הרבה מה לאכול ליד השתייה. כך יצא שנפגשנו מכל המקומות, דווקא ב'צ'מפיונס', הבר המעוצב במלון כפר המכביה. לתל אביבים שלא מרבים לצאת מהבועה אספר כי זה ממש צמוד לספארי.
צ'מפיונס מפתיע במבט ראשון. אתה הרי לא מצפה מבר בלובי של בית מלון לתת שואו דקורטיבי מהסוג שלא היה מבייש אף פאב גדוש-פוזה בעיר הגדולה. פסקל מסתכל על הבר, מסתכל עליי ושוב על הבר. אני מרגיש כמו צלם בנשיונל ג'אוגרפיק שהבין שהוא התקרב לדב הרעב טיפה יותר מדי.
מצד אחד סגרנו על ערב גברים אלכוהולי מהסוג שמחייב ישיבה על הכיסאות הגבוהים. מצד שני אין סיכוי ששולחן הבר יצליח להכיל את הכמויות שהדב מתעתד לאכול. התפשרנו על שולחן סטנדרטי קרוב לבר ועל פתיחה בשני חצאי גולדסטאר מהחבית (20 ₪ לחצי) כדי לשמר, ולו במשהו, את התכנית המקורית.
התפריט של צ'מפיונס עשיר ומבטיח (ואני מבטיח לבדוק עבורכם אם הוא מקיים). לצורך כך פתחנו, פסקל ואני, בפוקצ'ה וממרחים (16 ₪). ניכר בפוקצ'ה כי היא טרייה וכי נאפתה במקום. ניכר בממרחים שהם ממרחים ותו לא. המשכנו במנת קבב תאילנדי (24 ₪) שהגיע משופד על מה שנראה היה כבמבוק. מנה קומפקטית אך מצויינת המשלבת בשר בקר, פרגית וכבש עם ג'ינג'ר ולמון גראס.
פתיח נוסף שגרם לנו לחייך היה סיגר טלה (22 ₪). לקרוא לדבר בעל הנפח המרשים הזה 'סיגר' עושה לו קצת עוול. הטיגון מדוייק ואין זכר לשומן כפי שעלול לקרות במנות מסוגו, המילוי עתיר בשר ובטעם שמהווה המשך ישיר למנת הקבב המצוינת.
עוד כיכבו על שולחננו סלט עוף ושומשום (49 ₪) עם המון כרוב, מיונז וסויה. דווקא הסלט התמים למראה (על מחירו המופקע), נבחר על ידנו למנה הטובה ביותר. לא ניכרו בו ההשקעה והיצירתיות שבעיצוב המנות האחרות, לא חומרי גלם יוקרתיים ומיוחדים, הוא פשוט סלט שעשוי מעולה, וזה לא מעט. טעמנו גם את הקרפצ'יו (39 ₪) ואת הגיוזה (42 ₪). גם שניהם לא נופלים מהראשונות האחרות שטעמנו. עוד נציין (במחווה לא גברית בעליל) את כלי ההגשה המיוחדים בצ'מפיונס שתורמים את חלקם לפרזנטציה הכוללת.
אמרתי לפסקל, בדיוק כשהוא התחיל להכחיל כתוצאה מבליסת יתר, שנראה שמאחורי הקלעים של צ'מפיונס יש מישהו שמשתדל להוכיח שהוא יודע מה הוא עושה. בדיוק אז הפציע השף הצעיר שלום גניש לשאול איך הסתדרנו בינתיים ובאיזו מידת צלייה נרצה את הבשרים בעיקריות.
עיקריות? תמהתי, אולם פסקל לא מצמץ וענה "מדיום רייר". אני הזמנתי לשנינו שוט של ייגר (36 ₪) כדי שיעזור לי להבין את דקדנס הגרגרנות הסוריאליסטי שאני נמצא בעיצומו. חמש דקות חולפות ומהשולחן בוהה בי מדליון פילה בקר על מצע בטטה ופטריות יער (105 ₪). פסקל נצפה באותו זמן מפתח רומן עם 300 גרם של אנטרקוט מדמם שהונח לפניו (95 ₪).
מה אומר, לזה לא ציפיתי. לא במבחן נראות המנות ולא במבחן הטעם, ובטח לא בלובי של בית מלון, מתאמץ ככל שיהיה. כשהחליטו לקרוא למקום צ'מפיונס כיוונו גבוה, בינתיים נראה שהם פוגעים לא רע. הבשר איכותי ולמרות שאפשר היה להורידו מהגריל שתי דקות מוקדם יותר, הוא יצא מעולה. הרטבים גם.
לסיום, וכדי שלא אשקע במחשבות נוגות על הדיאטה המתבקשת, הזמנתי לנו עוד סיבוב בירות. לעידוד האלכוהוליזם מוצע כרגע מבצע לפיו על כל חצי בירה תקבלו צ'ייסר של בושמילס, ג'יימסון או בלנטיין ב-15 ₪ בלבד. כאלו מבצעים אנחנו אוהבים...
עם הבירות הפתיעו אותנו בצ'מפיונס גם בשני קינוחים. מרנג צרפתי (35 ₪) ועטאייף (35 ₪). המרנג חביב. צבעוניות יתר במנה הזו הפכה אותה למשהו שנראה כקינוח בארוחת ילדים. לא שזה מנע מאיתנו לאכול אותה עד פירור המרנג האחרון. העטאייף, המוכר יותר מקונדיטוריות ערביות למיניהן, היה מוסיף לכל קונדיטוריה כזו הרבה כבוד. מצויין.
אם הייתם מבקשים מפסקל לסכם את ערב הגברים האלכוהולי שלנו כנראה שהייתם מקבלים חרחור של שובע. מזל שאני פה. לסיכום: הפתעת החודש. אמא של גניש הצעיר בהחלט יכולה להיות גאה.
* הכותב היה אורח המקום.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת