ארוחת בוקר בבליקר. בערב

אני תוהה מה זה שעשה את הביקור שלי השבוע ב'בליקר בייקרי' למיוחד כל כך. האם זו העובדה שהלכתי לאכול שם לבד? האם העובדה שנסעתי בשביל ארוחה בלי פרטנר עד זיכרון יעקב? או אולי העובדה שבשעה  19:00 נזכרתי לאכול שם ארוחת בוקר? כנראה שגם אם הייתי מגיע בשעה קונבנציונלית ועם פרטנר גרגרן, כמנהגי, הייתי חוזר נפעם. יש משהו במידת ההשקעה האדירה בכל פרט בבליקר ששובה את הלב. מי שנכנס לבליקר במתחם 'מול זכרון' לא יכול לחמוק מהפרפקציוניזם העיצובי, על הקירות, על המדפים, בתוך הויטרינות, על העוגות המקושטות וביניהן. אין נקודה שהחמיצו שם ויותר ממה שזה מעניין בפן הויזואלי, זה מרתק בפן הפסיכולוגי. בבליקר הפנימו היטב כי חווית קניה אינה מסתכמת בטיב המוצר הנרכש. אליו עוד נגיע.

לא היו לי ספקות באשר לאיכות המאפים שאקבל בבליקר אם אטעם מהם. מי שיבקר בבליקר ויתבונן סביב יבין כמוני שאין סיכוי לאיכות פחות ממעולה בכל הקשור לאפיה. אז בחרתי בארוחת בוקר. בוא נראה מה הם שווים ביצירה שלא עוברת בתנור. 48 ₪ עולה ארוחת בוקר ליחיד (80 ₪ לזוג). הזמנתי והמתנתי.

שתי דקות חולפות ומיץ התפוזים הסחוט כבר אצלי. יש גם גזר למתעניינים. ארבעים שניות וחצי כוס מיץ מאוחר יותר, הונחו לפני עשר צלוחיות קטנטנות, ביניהן: לבנה עם שמן זית, סלט טונה, גוואקאמולה, גבינת שמנת, חצילים מטוגנים, ריבה כתומה, חמאה, מעין צזיקי, פלפלים קלויים ועוד. אכלתי ארוחות בוקר לא מעטות בעבר, אבל מגוון הצלוחיות שהוגשו בבליקר היה הגדול והעשיר מכולם. אני גאה להכריז שהאיכות גם. הכל טעים וממשיך ברצף את קו ההשקעה שפתחתי בו.
עין משתי ביצים הונחה לפני בתוך צלחת גדולה, לצד סלט ערבי קצוץ דק, מתובל בשמן זית, מעט מלח ולימון עדין, שתי פרוסות גבינה צהובה וזיתים שחורים. בשורה קולינרית מסעירה? ממש לא. כמה צפוי ככה טעים. נכון שאם אני הייתי ליד המחבת במטבח הייתי מוריד את הביצה דקה יותר מוקדם כדי להשאיר את החלמון נוזלי לגמרי, אבל גם עם חלמון מדיום וול הסתדרתי לא רע. הסלט נקצץ כרגע וזה מורגש בכל ביס.

גרתי בזיכרון יעקב פעם. היה בעיקר משעמם. לא אגיד לכם ש:"עכשיו, כשיש שם בליקר ליד הבית..." ממש לא. אני כנראה אשאר רמת-גני בעשורים הקרובים. אבל תמיד משמח לגלות שהאיכות היא לא עוד נחלתם של הגוש דנים בלבד. יש בשורה גם מחוץ לתל אביב. יש גם בזכרון מי שיודעים להעריך עשייה נכונה ומדוייקת ומצביעים ברגליים. זה מסביר למה אפילו בבקרים של אמצע השבוע לא יהיה פשוט למצוא בבליקר מקום ישיבה פנוי. אותי, על בטן מלאה ואחרי כוס קפה משובח, זה לגמרי לא מפתיע.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי