פעם WhiteHall תמיד Whitehall

הייתי חייל בן 18 כשביקרתי בפעם האחרונה ב- WhiteHall. תמים, רומנטי ונמרץ. בקולוסאום עוד ניגנו דייר-סטרייטס וסינדי לאופר, השאנבו ואלנבי 58 היו מרכז העצבים של העיר והפרוזן יוגורט רק פרץ לתודעה הציבורית.
עם לא מעט קסם אישי (בתור חייל אני ידעתי להצחיק...) לקחתי את הבחורה שלי למסעדת הבשר הטובה בתל אביב. 300 גרם של אנטרקוט טעים ועסיסי, רוטב חרדל-שמנת ורוטב פלפלים בצד והבחורה שלי נשבתה בקסם.

15 שנים חלפו מאז, הקולוסאום והשאנבו פינו את מקומם לסושיות וברים פלצניים וסינדי לאופר והדייר-סטרייטס נקברו תחת מוסיקה אלקטרונית שדופקת בראש. הרומנטיקה הפכה לפתטית. זה היה סוף עידן התמימות. אבל דבר אחד נשאר כשהיה והוא הסטייק של ווייט הול - טעים ועסיסי כמו פעם.

מתענג על עדנת הנוסטלגיה, עליתי במדרגות שברחוב מנדלי מוכר ספרים 6 וחזיתי במו עיני כיצד בזמן שהעיר כולה שינתה פניה, ווייט הול כמו עצרה מלכת.
את מקומנו תפסנו בדיוק במקום בו ישבתי כעשור וחצי קודם לכן, ליד החלון. בחוץ החל לטפטף גשם ראשון של חורף ובפנים היה חמים ונעים. ממש כמו אז.

ואם כבר בחורף עסקינן, הרי ששמחנו לגלות שבווייט הול השיקו ממש באותו היום תפריט חורף חמים (המוגש בשני הסניפים) ובמסגרתו תמורת 99 ₪ תוכלו לקבל מנת פתיחה, מנה עיקרית (כולל תוספות) וקינוח זוגי. כיאה לארוחת בשרים, הזמנו בקבוק של קברנה סוביניון מהסדרה האזורית עטורת השבחים של יקבי כרמל (109 ₪).

לחניכת התפריט החדש בחרנו שתי מנות ראשונות: מרק גולש הונגרי שמגיע בתוך קדרת ברזל ארכאית שהיה טעים אם כי חסר קצת עומק פיקנטי, ואיתו מנת כנפי עוף ברוטב צ'ילי מתקתק שהייתה מצוינת ופתחה את תאבוננו. בצד קיבלנו מאפה לחם ביתי עם רוטב סלסה, שמן זית ובזיליקום.

בהמתנה למנה העיקרית ניסינו להבין מרם, מנהל המסעדה, מה סוד ההצלחה של המקום שנכנס עתה לשנתו ה-25. רם מספר בגאווה על צוות מגובש שעובד כבר שנים ביחד, על לקוחות נאמנים לצד אנשי עסקים מבתי המלון בסביבה וכמובן על מסורת ארוכת שנים של הכנת בשר איכותי. מסביבנו נשמעו קולות בשפות שונות שרק חיזקו את דבריו.

לא חסרות מנות מוצלחות בוויט הול, באמת. יש כאן קלמרי, צלעות חזיר ואפילו סלמון מצאנו, אולם הסיבה האמיתית שלשמה התכנסנו היא כמובן הסטייקים. ראשון הגיע הפילה, 250 גרם של בשר בקר מיושן המתנשא לגובה רב ומגיע עם תוספת של ברוקולי מאודה. בשר רך מאוד במרקם עדין ועסיסי ובמידת הצלייה האהובה אלי (מדיום עם מעט אדמומיות בפנים).
בעוד פינו מוצף בטעמיו העשירים של הפילה, הגיע בקול תרועה רמה הכוכב של הערב: 300 גרם של אנטרקוט משובח וצלוי על הגריל בתוספת האש בראונס (תפוחי אדמה מטוגנים) עם חמאה ובצל.
כמיטב המסורת של ווייט הול, הסטייקים מוגשים בליווי רוטב פלפל בציר בקר או חרדל דיז'ון ושמנת. זכרוני ממש לא הטעה אותי, בווייט הול יודעים איך לטפל בבשר. טבלנו את הבשר ברוטב, לקחנו ביס, עצמנו עיניים והמראנו למחוזות זמן אחרים.

התעוררנו מההזיה הזו רק כאשר הונחה המנה האחרונה על שולחננו. אם עד עכשיו היה צפוי שבווייט הול תקבלו בשר משובח, אז באגף הקינוח נכונה לנו הפתעה: אנחנו מדברים על מעדן קוקוס מעוצב שמורכב משכבת שוקולד חלב, שכבת שוקולד לבן ושכבת קוקוס קלוי, כאשר כל זה מכוסה ברוטב שוקולד סמיך.  מעין שדרוג לא יאמן של חטיף הבאונטי המפורסם.

זה היה בהחלט ערב טעים ומלא בניחוחות נוסטלגיים נעימים הסכמנו בידיעה שהפעם לא נמתין 15 שנים עד לביקורנו הבא. בדרכנו חזרה הביתה הגנבנו הצצה לכיכר אתרים לוודא שאילן בן שחר לא שב להטריף את ההמון בקולוסאום.

* הכותב היה אורח המקום.  

רוצים גם אתם לאכול ב-Whitehall? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי