העולם מתחלק לשניים.
חצי אחד אוהב חצילים וכוסברה וקישואים ותרד (שלצורך הטור נקרא להם קחת"כ), והחצי השני שונא.
מה זה שונא, ממש מתעב.
אף פעם לא הבנתי איך זה שאין באמצע. האהדה לפורודוקטים האלה היא כל כך קיצונית שזה מדהים.
אני נמנה עם החצי הראשון, שמאוד אוהב כחת"ק, על כל צורותיהם וטעמיהם. וכמחווה וכ"עזרה" לכל הירקות המסכנים, שחצי עולם זונח לאנחות על מדפי הסופר או על דוכני הירקות בשוק, לקחתי על עצמי אתגר: להכין מנות עם קחת"כ, כך שהם יהיו מוסווים היטב עם רוטב טוב או מתחת סטייק עסיסי נוטף עסיס, או כמוס מעודן ואוורירי, ולהגיש לכל אותם האנשים שלא ממש חברים של קחת"כ (וואלה: אהבתי את הקיצור...).
ואני רוצה לומר, שלא אחת "האכלתי" שונאי כוסברה במרק קרם בטטה עם שמן כוסברה, והאבסתי מתעבי קישואים בפרפה כבדים עם ריבת זוקיני (נשמע הרבה יותר טוב...), גרמתי להם לבלוס מוס חצילים וגבינת סנט מור והם ממש ניגבו את הצלחת שבה הוגשו ניוקי ירקרקים (מתרד אלא מה..) עטופים בחמאה חרוכה.
וואי הפרצוף שלהם, אחרי שגיליתי שמה שזה הרגע נאכל היה אחד מאבות המזון השנואים, קחת"כ, והנחת והסיפוק שנגרמו לי, היו שווים את הכל.
אז כאן, קבל עם ומחשב, אני קורא, בשם הכחת"ק, אנא, אל תנעלו בדעות קדומות ובטעויות שחוויתם (הרי הכול זה בראש), אספו אותנו מהמדף, אנחנו מאוד טעימים.
כתבות נוספות של אורן גירון
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת