חג הפסח וסעודת הסדר המסורתית יוצרים קשיי עיקול ועיכול, הראשון הוא חלק מהברכה ושמחת בחגיך והיית פקק שמח, והשני הוא זכר למצוקת הרעב שעברה על אבותינו במדבר.
עיקולי הדרך מקבלים צביון שונה, והמשמעות של לעצור ולהריח את הפרחים נראית מציאותית מאוד כאשר הדרך מתל אביב לפאתי בית ינאי אורכת שעה וארבעים וחמש דקות. הנסיעה האינסופית מובילה גם לשאלה הבלתי נמנעת, האם כולם נולדנו בצפון, שם השארנו את הורינו (או חמותינו) ורק בחגים אנחנו מבצעים נדידת עמים גדולה לשם ההזדהות המלאה שלנו עם העם היוצא ממצרים? אז בשעה טובה (ורעבה) הגענו ובטרם נשב לשולחן הסדר, אימי הנשמההמושיעה והטובה מתחילה במלאכת האבסה.
אני מצטערת שאני עושה שימוש במונחים שלפיתום בהמות, אלא שבדיקה מדוקדקת ועשייתחשבון נפש וספירת קלוריות תוביל גם מתמטיקאי עיוור לאותה מסקנה. אז בטרם נפתחה מסכת יציאת מצריים, יצאנו מרעב לשובע זמני במנות פתיחה. וכשבע עשרה עמודים לאחר פתיחת ההגדה (תלוי בגרסא), כריכת מרור בחרוסת (סנדוויץ' הלל), עברנו לאוכל. אז נכון שלכל עדה המאכלים שלה, והוריאציות האינסופיות לגפילטע פיש (או מאכלי דגים למיניהם) אבל דומה שהסדר קבוע, דגים, מרק, ומנות עיקריות, כשהמוטו השיתופי הוא, כמה שעשינו בשנה שעברה והספיק לגדוד, נעשה השנה יותר ויספיק לכל החטיבה. זה לא שיש לנו פיות נוספות להאכיל, או שהמשפחה מתרחבת בקצב חלוקת תאים, אלא שהתחושה שאולי מישהו לא יאהב משהו ויישאר חלילה וחס רעב מביאה את נשות הבית להתעלות ולהעלות על נס את סיר הבשר ואם זה לא מספיק אז תחרות הגודל קיבלה תפנית גורלית כשגילינו ששלב הקינוח כמו כל דבר בצה"ל מתחלק לשלושה חלקים, הראשון, קומפוט וסורבה כשאנו עוד ישובים לשלוחן האוכל, השני, שלושה סוגים של עוגות עם מבחר של קפה ותה, לאחר פינוי הכלים ובעיקר הכוסות וקריאת החלק השני של ההגדה, והשלישי שכולו פיצוחים ועוגיות מיוחדות שכולן מתעשיית המתוקים של טל (טלפונים להזמנות יישלחו לפונים במייל).
אם חשבנו שבזה תמה מסכת האכילה אז מנהגי החג פולשים גם לתחום ארוחת הבוקר, ומסורת זה מסורת ואין מה להתווכח, התחרות בין המצה ברי (אצלנו קוראים לזה בובלה) לבין הלחמניות מחייבת אכילה משניהם, ואם תוסיפו לזה מבחר של ריבות מפירות החורף, חמאה דנית שקיבלה אישור בד"ץ והרי לכם הסיבה לבעיות עיכול, או כמו שהבדיחה אומרת, התה שבסוף האוכל גורם ללחצים בחזה. דרכנו חזרה לתל אביב הייתה הזויה יותר מהדרך לצפון, הפקקים היו דומים (אבל לכיוון ההפוך), היינו עמוסים לעייפה באוכל שגם אם נזמין את כל השכונה נוכל לשלוח שאריות כסיוע הומניטארי לעיראק, הודינו כי לעולם חסדו שהביא ואותנו בשלום לסופר פארם הקרוב, הצטיידנו בכדורים נגד צרבתועכשיו אנחנו נכונים (נכונים תמיד) לחג השני.
אני לא בטוחה מהי המהות של זכר יציאת מצרים, מה שבטוח הוא המצרים רצו להרוג אותנו בעבודה קשהועכשיו אנחנו משלמים על זה במצה יבשה וקיבה לאמי יודע מה. ואפילו אנו ובנינו ובני בנינו, משועבדיםאנחנו לריטואל המשמין, ומקיימים את החובה לספרביציאת מצרים, כי כל המרבה לספר ביציאת מצריים,הרי זה משובח. דיינו.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת