ביום שישי טיילנו בחופי הרצליה והגענו לכיכר דה שליט המיתולוגית. חוץ מפיצה דומינו שזוכה להצלחה ואפילו היו בה כמה תיירים שהסתננו לישראל מבלי שהרגשנו, הכיכר שוממת ומיותמת.
זוכרים את מסעדת קרוקודיל? המסעדה, בה לא הייתי מעולם אך נדמה לי שזכתה לפופולריות לא מעטה בזמנה, סגורה ונטושה. בכיכר יש עוד כמה וכמה "מסעדות לשעבר" שעומדות היום ללא זכר למה שהתנהל בהן לא כל כך מזמן. התופעה קיימת לא רק בהרצליה, כמובן. ברחוב יהודה מכבי בת"א למשל, חוץ ממספר בתי קפה יציבים שעומדים על מקומם, אני כבר לא מצליחה לזכור כמה פעמים נפתחו ונסגרו בתי קפה, סושיות, מעדניות ושיפודיות.
נורא עצוב לחשוב על זה כשמבינים שמאחורי כל התחלופות האלו, שבשבילנו מסתכמות ב"איזה יופי, פתחו סביח ליד המשרד" בעצם נגמרו אצל מישהו שהיה אופטימי והשקיע את מרצו וברוב המקרים, את רוב כספו בפרוייקט של חייו, במפלה ניצחת וביום אחד בו לא נותר מה לעשות מלבד לנעול את הדלתות.
האם זה באמת "המצב" שאחראי לכך או שניתן היה לחזות את הכישלון מראש בגלל טעויות מהותיות שעשו העסקים האלו, שיתכן שהיו נסגרים בכל מקרה, בלי קשר למיתון? לעומת זאת יש מקומות מוצלחים באמת שמאיזו שהיא סיבה לא זוכים לחשיפה נכונה ונעלמים להם רק בגלל שלא שמעו עליהם מספיק.
בכל מקרה, מקומות ימשיכו להיפתח ולהיסגר חדשות לבקרים, גם כשתיגמר התקופה הזאת ולרוב איש לא יוכל להסביר מי יחזיק מעמד ומי לא, מי יחיה ומי ימות.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת