פסח בשער ו"בזק" מרוויחים עלי – ובגדול, כל מיני דודות דרגה שלישית (וגם כאלה נטולות דרגה) מתקשרות ומשאירות הודעה "תתקשרי דחוף, אין לי רעיונות מה לבשל לחג". אני מתקשרת חזרה – נו אין ברירה משפחה זה משפחה – אבל לא ממש מבינה מה הבעיה, כשיש כל כך הרבה תחליפים, ממש פשוט להיות יהודי שומר כשרות. יש מצות בטעמים ומרקמים, כולל קרקרים עגולים שהולכים יופי עם כבד קצוץ וסלט טונה, יש מבחר עוגיות (ואפילו וופלים ופסק זמן), ולפיכך יש מה להגיש לאורחים שניה לפני המרור והשיא של השנה – פסטה.
מה יש, אתם מתגעגעים לימים שבהם היתה עבדות אמיתי, ששיא היצירתיות שעלה על שולחן החג הייתה לשון ברוטב? מבחינתי, אישה נטולת קמח כל עונות השנה, פסח זה לא אסון קולינארי, בינינו מה כ"כ רע בפטה כבדים עם ריבת בצל, בברוקולי מוקרם בחמאת בוטנים וחלב קוקוס? בסלמון בתנור בניחוח בזיליקום ושום? אבל שהצעתי את אלה נעניתי בשאלה, ומה עם המסורת?
רבותי תחליטו - מסורת או גיוון - אותי כבר עשיתם פסיכית. איך זה שאתם יכולים לא לאכול כלום כל היום ולא לשים לב, אבל בכיפור פתאום באמצע היום אתם מתים מרעב למרות שתקעתם מפסקת זה לא מכבר, איך זה שאתם יכולים לא לגעת בלחם חצי שנה (מטעמי מצפון ודיאטה) ושבוע לפני הפסח אתם אוגרים אותו כאילו המצור על ירושלים מתחיל בשנית ואתם שיירת האספקה.
כבוגרת האקדמיה לדחיסה קולינארית אני יודעת שאחרי שמוציאים מצה, פורסים כרפס, טובלים ביצה, כורכים חרוסת ומרור, ממשיכים עם הגפילטע פיש והחזרת, מרק העוף הצח עם הקנידלעך (כדי לשטוף את הבטן לפני שהאוכל מגיע), שלושה סוגי בשרים, ארבע תוספות חמות ושמונה מאות סלטים (שחייבים מהכל לטעום שאף קוזינה לא תיעלב) ואחד אלוהינו, השאלה היחידה הנשאלת היא "נו התעייפתם ? לא נורא, עוד מאמץ קטן ונגיע לקינוח".
כשאני עדיין מתאוששת מזיכרונות השנה שעברה, אני מבקשת מהדודות להמשיך במסורת, להשאיר הכל בדיוק כמו שהיה. כמו שיש עדיין ארבעה בנים בהגדה, וגם "מה נשתנה" נשאר כשהיה, חלילה שמישהו יסלק משולחן הסדר שלי את תפוחי האדמה.
ומילה אחרונה לסיום, לכל אלה השואלים למה טובלים ביצה במים מלוחים, תחשבו לאיזה גובה הגיעו המים שבני (ולא בנות) ישראל חצו את ים סוף.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת