דירה להשכיר

היו לי חיים שלווים פחות או יותר. נורמליזציה. שיגרה. אפילו קבעתי לקפוץ עם גיל לאכול משהו בערב. בשמונה ועשרה הכל התהפך והפכתי באחת למחוסר בית. שמישהו יירה בי! רק אני חייתי באשליה שאם אתה לא מודיע לבעל הבית שאתה עוזב, אתה אוטומטית בחזקת נשאר? אם להודות באמת, אז המחשבה לנטוש את פרובינציית קריית אונו המשמימה לטובת העיר הגדולה חלפה בראשי לא אחת, פשוט לא היה לי את הדרייב. הבעיה היא שעדיין אין לי אותו. למי יש ראש עכשיו לחיפוש מיוזע אינסופי ברחובות תל אביב, למשאית הובלה, לארגזים, לבעל בית חדש? שונא... שונא שמזיזים לי ת'גבינה!

גיל כבר פה ומשבר הנדל"ן שלי לא נראה כעניין שממש מטריד אותו. הוא בא כדי לאכול והוא יאכל. לי יש חשק לאכול באותה מידה שיש לי חשק לקבל מיגרנה. החלטנו לא להפגיז הפעם בגורמה אלא לזרום בסבבה לכיוון הלמון גראס החדש יחסית בנתניה, העיר שמונחת ליד איקאה.

הגענו וניגשנו לעניינים בלי להתמהמה. פתחנו ברול אינסייד אאוט עם טונה אדומה (33 ₪). טעים במידה כזו שלא הייתה מביישת אף סושייה תל אביבית. אתנחתה קלה. אני חוזר לרגע למציאות בה קורת גג הפכה ללא וודאית ולוקח ביס אחרון מהסושי.

ממשיכים באחד נודלס מלאזי (אטריות ביצים מוקפצות בווק עם אווז מעושן, קרמל, ביצה, כרוב, גזר, נבטים, בצל ירוק, פלפל – 36 ₪) ואחד פתאי קאי (איטריות אורז בווק עם נתחי עוף, נבטים, ביצה, כרוב, בצל ירוק, גזר, רוטב סויה, בוטנים ואגוזי קשיו – 33 ₪). המחירים אגב הגיוניים, ומאפשרים לך את התענוג הכל כך לא תל אביבי של לצאת שבע ומבסוט בלי לפשוט רגל. הנודלס טעים הפתאי טעים והאווירה נעימה וביתית. נראה שביחס להומלס אני חיי לא רע בינתיים. במקום מורגשת הירידה לפרטים של מי שמריץ את העניינים שם, החל מהריהוט שבנה במו ידיו ועד ליחס ללקוחות. כיף באיזי כזה.

גיל מתעקש להמשיך בקינוח. לא שאני דוגל בלהתאים את האוכל למצב הרוח אבל אם היה קצת מרור לא הייתי מתנגד. קינוח בכל מקרה לא עומד מבחינתי על הפרק. גיל מודע לנקודות החולשה ופותח כאילו במקרה את תפריט הקינוחים לידי. אני מעביר מבט בוחן על הרשימה המפתה, מנגב דליפת ריר קלה בזווית הפה ונשאר בשלי. אין מצב. נראה שבפעם הראשונה הוא מבין שמשהוא רע קורה.

אחרי ווידוא אחרון שאין ולו פירור אחד של פתאי בצלחות נפרדנו לשלום מהמקום החביב. את הדכדוך הוא לא העביר לי אמנם, אבל על בטן מלאה באוכל שווה הכל נראה קצת פחות נורא. אל תטעו לחשוב שבאמת וויתרתי על הקינוח, הבטחתי לעצמי שאני משלים אותו בשניה שאגיע לאיקאה לרהט את הדירה החדשה.

*הכותב היה אורח המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי