ל"ארנסטו" לא כל אחד יכול לבוא. אל תעלבו, אבל זו המציאות. ארנסטו, בעל המקום, מצהיר מראש שאין אצלם התחכמויות ישראליות, פה מגישים אוכל איטלקי אסלי. רוצים פיוז'ן? לכו למקום אחר, או כמו שהוא אמר "מפיוז'ן יוצא קונפיוז'ן". יש בזה משהו. ארנסטו עלה לפני 10 שנים מאיטליה ורגע אחרי פתח את המסעדה ברחוב בן יהודה בתל אביב.

לביקור אצל ארנסטו חיפשתי מראש פרטנר שחובב את המטבח האיטלקי ומבין עניין, "קצת" מעבר לדרגת סבארו במיל'. מישהו שצריך את הפסטה שלו אל דנטה עם קיאנטי משובח בצד. גילי, שנשואה לשף אנגלי וסוחבת חסכים לשף איטלקי, נבחרה לייצג את עדת חובבי המטבח האיטלקי (כשחושבים על זה, מדובר ב-80% מאוכלוסיית כדור הארץ). מהצפון הרחוק היא הגיעה (לא צפון דיזנגוף, חיפה...) עד לשולחנות ארנסטו החמימים, המחופים מפות צבעוניות. יינות מתוצרת איטליה מקשטים את המסעדה, כמו גם פריטי עיצוב איטלקיים ביתיים, ובצעד הראשון מרגישים הדף של משפחתיות נוסח סופרנוס, רק לא מאיימת. סקרנו את התפריט וניגשנו למלאכת הקודש - ההזמנה.

למנות ראשונות לקחנו פגוטינו ריקוטה ותרד (29 ₪), למעשה קרפ ריקוטה תרד ופרמג'נו על מצע רוטב עגבניות. מנה קטנה נפלאה. בינתיים, בצידו השני של השולחן קיבלה גילי ארטישוק אללה ג'ודיה (19 ₪), מנה קטנה ומשובחה ללא קשר לאללה כלשהו, שהורכבה משני ארטישוקים קטנים ומטוגנים בשמן עמוק שהתהדרו בחמצמצות מדויקת. את הארטישוק אוכלים כמו שהוא, בלי להשאיר עקבות בצלחת.

הדרך לשובע עוד ארוכה והפוקצ'ה המקומית נחלצה לעזרתנו, בדמות פיצה ביאנקה שנאפתה במקום עם מלח גס ושמן זית. שני ביסים מהביאנקה החמה ועברנו לעיקריות: רביולי ממולאים בריקוטה ותרד ברוטב רוזה (59 ₪) שהרכיבו מנה טובה ועשירה בטעמים, וסואטה פירות ים – מנה זוגית של פירות ים טריים (מולים, קלמארי ושרימפס), שוחים ברוטב של בזיליקום, שום ויין לבן (138 ₪). אני וגילי הסכמנו פה אחד ומלא שרימפס שזו המנה המנצחת הערב. צלחת פירות ים שופעת עד עמוסה, עם רוטב שמשתלב בנון שלאנט. איזה יופי.

אבל, מה לעשות, הערב עוד לא נגמר ואי אפשר להכריז על מנצחים לפני הקינוחים. הזמנו את הטירמיסו של המקום - כבר אמרתי שאת -ה-כ-ל מכינים במקום? - 29 ₪ של טעמים איטלקיים נהדרים. ולדו, המלצר שלנו, שיכולתי להישבע ששמעתי אותו מדבר באיטלקית, סיפר שלמד קצת איטלקית מהעבודה במקום ושהוא במקור מצ'כוסלובקיה (ז"ל). כל כך הרבה זמן במקום שבלתי נמנע שיתחיל גם לשורר באיטלקית. הוא לא נתן לנו ללכת לפני שנטעם את האפוגאטו (35 ₪), גלידת וניל (שמכינים במקום) באספרסו חם.

ממסעדות כאלו אי אפשר לצאת בתחושה קלילה ואפשר רק להתגלגל הביתה. אני לביתי הקרוב בתל אביב וגילי עד לכפר קטן ליד חיפה. לפחות יהיה לה זמן לעכל את כל האוכל.

*הכותבת הייתה אורחת המסעדה