בשונה משכנתה המערבית, הרצליה, רמת השרון אינה משופעת במסעדות ובבתי קפה. עם זאת, זהו מקרה קלאסי שבו לא הכמות קובעת, אלא האיכות. המקומות המצויים ברחבי המושבה הפכו זה מכבר למוסדות ידועים ואהובים, לא רק עבור תושבי השרון. 'אסף ארטיזנל' הוא דוגמה מובהקת למקום מעין זה. עם ותק של כשש שנים, הצליח בית הקפה לייסד קהילה של לקוחות קבועים, שנהנים משקט יחסי ואוירה פסטורלית. לא תמצאו כאן את הרוח והצלצולים של מקומות עתירי סלבריטאים, אלא לכל היותר בריזה נעימה מעצי הפרי שבחוץ ואוירה של בית קפה שכונתי שהשתדרג לכדי מסעדה.

באוירה נוסטלגית זו, קבעתי עם אפרת, חברה שמכירה אותי בערך מאז שאני זוכרת את עצמי וארכיון מהלך, לארוחת צהריים קיצית. תמיד כיף לפגוש חברות שיודעות עלייך הכל, גם דברים שאת בעצמך כבר שכחת.
להפתעתנו המקום היה מלא לחלוטין, על אף שמדובר בשעת צהריים של יום חול. יודעי דבר השתדלו להסיר את הערפל סביב התעלומה בטיעון ההגיוני שלפחות חלק מהסובבים נמצאים בפגישות עסקים. לפיכך, התחזינו גם אנחנו לנשות עסקים מפולפלות הסוגרות עסקאות במיליונים. בינתיים עיינו בתפריט, הכולל סלטים, כריכים, ארוחות קלות וגם ארוחות בשריות מלאות וכמובן את הקינוחים המפורסמים של המקום. מאחר והייתה זו שעת צהריים, התלבטנו בין שני מסלולים של ארוחות עסקיות. העסקיות מוגשות בטווח שעות רחב, מהשעה 12:00 בצהריים ועד 18:00 בערב. 

במסלול אותו בחרנו משלמים לפי המנה העיקרית ומקבלים גם מנה ראשונה ושתייה,  דיל שלחלוטין הוכיח את עצמו כמשתלם. למנה ראשונה הזמנתי פטה כבד שהוגש עם ריבת אגסים איכותית וטוסטים פריכים. פתיחה מצוינת. אפרת בחרה בסלט יווני, שכלל ירקות חתוכים גס, זיתים, גבינת פטה ותיבול עדין. מנה נדיבה ביותר, במיוחד כמנה ראשונה. נתנו לה לנוח לצידנו עד שקיבלנו את העיקריות, כדי שלא להתמלא יתר על המידה ובינתיים התפנינו לבחון את סביבתנו.

מראות גדולות התלויות במקום יוצרות אשליה של מרחב וגם סידור השולחנות מרווח ונעים. הריהוט עצמו מאפשר לאכול בנחת, בשונה ממקומות אחרים שנוטים ליצור קלסטרופוביה לסועדים ולמנות עצמן. שקענו בשיחה על השקעות עתידיות ואפיקי קריירה, כשסביבנו חולפות מנות לכיוון השולחנות הסמוכים. אל דאגה, תוך זמן קצר הגיעה הציפייה אל קיצה בדמות מנת השניצל הגדולה ביותר שראיתי, בתוספת פירה ובצל מטוגן (56 ₪). לא באמת חשבתי שאצליח להתגבר על המנה, אבל השניצל היה דק ופריך והתקדמתי יפה בחיסולו. המנה השנייה היתה פרגיות בגריל בעשבי תיבול ושמן זית בתוספת תפוחי אדמה אפויים בשמן זית וטימין (61 ₪). הפרגית שרתה במרינדה ולכן הבשר היה רך וספג את הטעמים. הטימין השתלט מעט על הטעם הטבעי של תפוחי האדמה הנלווים, מתאים למי שאוהב. מלבד התוספות האלה, העיקריות מגיעות גם עם סלט קטן, לצד המנה.

שמעתי רבות על המנות האחרונות של אסף ארטיזנל וגם התענגתי עליהן בעבר, אבל בסיום הארוחה לא היה כל סיכוי לטעום ולו כפית אחת. הבטחתי לעצמי לחזור ולתקן את העוול.
אסף ארטיזנל הוא מקום לא קטן, אך למרות גודלו מצליח לשמור על אוירה של בית קפה שכונתי, שמדבר אל כולם בגובה העיניים. גם בשעת עומס, כמו זו שבה הגענו, ההתנהלות הייתה יעילה ומקצועית ולא הורגש שהתפוסה כמעט מלאה. כמובן שאפרת ואני לא הספקנו לדסקס מחצית מהנושאים שעמדו על הפרק. לא תהיה ברירה ונצטרך להיפגש שוב בקרוב ולהשלים פרטים. הוספנו עוד נדבך לחברות ארוכת השנים ונותרנו עם טעם של עוד, בפעם הבאה כנראה שזה יהיה עוד מהזן המתוק.

 

* הכותבת הייתה אורחת המקום.