מולי בלומס והסיפתח האירי

עד ממש לאחרונה לא הייתי שתיינית גדולה. גם עכשיו אני לא ממש מגדירה את עצמי במונחים כאלו, אבל אין ספק שמסיבות כאלו ואחרות, אלכוהול הפך לחבר יותר קרוב שלי מאשר בימים עברו. Molly Blooms הרגיש כמו מקום טוב לבחון בו את התחביב החדש שלי. אחרי הכל מדובר, במונחים תל-אביביים, בסוג של מוסד. קיים כבר שמונה וחצי שנים, לא מחליף שם או בעלים אחת לשבוע ויושב על נישה ייחודית. מעבר לכך, למרות שבשנים האחרונות 'פאב אירי' הפך לתואר נפוץ למדי, אין ספק שמולי בלומס הינו ממובילי הטרנד.

אז מה כל כך אירי בפאב האירי הזה? ראשית, העיצוב. כראוי לביקור במקום שמתהדר בשם שכזה, בחרתי בתור מלווה בבת הדודה הבריטית היקרה שלי. לא רק שהיא בריטית, וככזו הינה בעלת הבנה נרחבת באלכוהול כמובן, היא בריטית שביקרה בדבלין לא מזמן, וכעת מצהירה על עצמה כ'מומחית גינס'. מיד בכניסה היא נתנה את הגושפנקא וטענה שבחסות האלכוהול אפשר בקלות לשכוח שנמצאים ברחוב הירקון. גם הפסקול נותן אווירה של חו"ל. והכוונה לא רק למוזיקה (ובהקשר זה, הידעתם שאנשי המולי בלומס הם האחראיים לאוסף 'Cry of the Celts' שפשט ברחבי ארצנו בתחילת העשור?), אלא גם לבליל השפות הזרות, ואנגלית בראשן, שנשמע במקום. למי שכל זה לא מספיק לו, יש במקום גם הופעות חיות של מוזיקה אירית (שני ורביעי ב-21:30, שישי משעות אחר הצהריים), ומעבר לכל דבר אחר, תפריט האלכוהול עשיר במיוחד, ולא רק במשקאות איריים (שלל סוגי וויסקי ובירה), אלא בכל טוב הגלובוס.

את גזרת הגינס השארתי לבת הדודה (25 ₪ לבקבוק, שקיבל ביקורת חיובית, כצפוי) ואני בחרתי בבירת דבש בלגית בשם Barbar (28 ₪ לבקבוק), שנעמה לי עד מאד ובהחלט ארצה לשתות ממנה שוב (אשמח גם למצוא אותה שוכנת דרך קבע אצלי במקרר, אם מישהו מהשותפים שלי קורא את זה). יחד עם הבירות הציע לנו המלצר החביב גם צ'ייסרים. הלכנו על וודקה קפואה, שהחליקה בגרון כמו שצריך, פתחה אותו ואפשרה לנו להתפנות לעיון מדוקדק בתפריט האוכל.

אומנם האוכל תופס רק עמוד אחד משמונת עמודי התפריט, אבל מאחר ומספר נכבד של מנות מתגאה ברכיב אלכוהולי כזה או אחר, גם התפריט הוכתר כמייצג בכבוד את האומה האירית.

בהמלצת המלצר ובהתאם לנטיית ליבנו הראשונית בחרנו בפאי רועים עם גבינה (39 ₪) ובפטריות מצופות בפירורי לחם (25 ₪). על אף שמעולם לא הזדמן לי לרעות (אם כי כן הזדמן לי להכין פאי או שניים), אני שמחה להמליץ על הפאי, שהוגש לוהט-לוהט והיה פיקנטי, טעים וממלא. הפטריות הוגשו עם מה שהוגדר כ"מטבל בלסמי" ובפועל היה פשוט חומץ בלסמי. המנה היתה מאד נדיבה בגודלה, אך היתה קצת תפלה. כשביקשנו לקבל מתבל אחר (מיונז איולי) המצב השתפר והביא לכך שגם את המנה הזו סיימנו עד תום.

הרגשנו שלא ניצלנו מספיק את האפשרויות האלכוהוליות שמציע תפריט האוכל וכדי לתקן את המצב ביקשנו גם 'טולמור מאד פאי' (26 ₪). קיבלנו, במהירות רבה, צלחת עם שש מיני-עוגות, נימוחות ושוקולדיות במיוחד, ועל ידן צלוחית עם רוטב ביילי'ס. עם או בלי הרוטב, זה היה מצוין. כדי לעזור לנו להתגבר על השוקולד ולחתום את הערב בטעם טוב ביקשנו גם פיג'לינג סאוור (31 ₪), שהיה מתקתק ולימוני בדיוק במידה.

לאחר שהשבענו את הצמא לאלכוהול והרעב למזון פאבים, התפנינו להסתכל על שכנינו לחוויה האירית: מגוון של תיירים, זוגות מבוגרים, חובבי כדורגל, חובבי גינס או שילוב של כל הנ"ל. לדברי הצוות, הקהל הקבוע מבוגר יחסית (28 וצפונה), אך גם צעירים מתקבלים בברכה. זה חלק מהקסם של המקום, ולעניות דעתי גם אחת מהסיבות שהוא נמצא בשטח פרק זמן לא מבוטל. מאוד מאוד נעים בו.

במשך שנים רבות נרתעתי מפאבים ויש רבים שאני עדיין מעדיפה שלא להגיע אליהם כי אני לא מרגישה בהם בנוח. אבל במולי בלומס יש הרגשה של "מי שבא ברוך הבא" - המחירים נוחים, אין פוזה והשכנים חייכנים. כשעולה החשק לאלכוהול, לא נראה לי שצריך יותר מזה.


* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי