נגישות
נגישות

החבית בפעם השלישית

ניב אלימלך והחטובה ירדו למצפה רמון כדי לגלות את בר החבית, שהגיע למיקום חדש בפעם השלישית ב-23 שנים, וקצת הצטערו שהוא לא עבר מתחת לבית שלהם

מגזין REST מסעדה ביום המסעדות של rest
ניב אלימלך

ניב אלימלך

תאריך פרסום: 04/01/2011, 10:00
  • Facebook
  • Whatsapp
  • Facebook Messenger
  • Email

אז ירדנו דרומה, אני והחטובה. באחר הצהריים של יום חמישי נכנסו למכונית לשעתיים ורבע נטולות פקקים ונחתנו במצפה רמון, פנינת חן שיש להודות לא ביקרנו בה כמעט עשור, וכן פה תבוא הקלישאה ששמענו הרבה בסופ"ש שבו התארחנו במצפה (כך מכונה העיירה בפי המקומיים), משפט שחזר מפי כל התיירים שהתארחו ביחד איתנו במלון -  "ממש מדהים פה, לא חייבים כל הזמן לנסוע לצפון".

לאחר שהתמקמנו בחדר, בחסות החשיכה שכבר ירדה, החלטנו שאת כל עניין הנופים והטיולים נשאיר למחר, עכשיו אחרי הנסיעה הציק לנו הרעב, ובהמלצת ידידה וותיקה שגם פתחה חנות לבגדי וינטג' במצפה רמון, שמנו פעמינו לחבית. עקרונית זהו בר, אבל כדרכם של מקומות בפריפריה מצד אחד, ובמיקום תיירותי מצד שני, אפשר למצוא בו גם ארוחות בוקר, ארוחות ילדים, מגוון של פסטות וגם סתם לעצור בדרך לאילת להפסקת קפה והתרעננות.

את פנינו קיבלה אביטל החייכנית והמקסימה, כשביחד עם בעלה מיקו פתחו את החבית בשנת 1987, זמן לא נתפס לכל עסק בתחום חיי הלילה, ובמיוחד אם לוקחים בחשבון את חיי הלילה של מצפה רמון. אם רואים את אביטל מתבלבלים, הבחורה נטולת גיל ונראית כאילו פתחה את הבר כשהייתה בת 10. אביטל גם יודעת לספר לנו שבגלגול הראשון של החבית הוא היה בר אפלולי במרכז הישוב, שם שכן במשך 15 שנה, את המקום הם פתחו ישר אחרי החתונה, במטרה להעניק אופציית בילוי לתושבי המקום וגם לחיילים מהבסיסים הרבים באזור. על תיירים במצפה רמון לא היה אז מה לדבר, אחרי 15 שנה הם עברו למרכז המבקרים של מצפה רמון, עם חלונות משקיפים לנוף מדהים. הנוף אולי היה מדהים אבל החבית חרגה טיפה מהיעוד המקורי, במקום בר שמתמקד בחיי הלילה, אוטובוסים של תיירים היו עוצרים בחריקה להסתכל על הנוף וגם לשבת על כוס קפה או סלט וממשיכים הלאה. לפני חודשיים עברה החבית למיקומה השלישי ב-23 השנים האחרונות, בחזרה למרכז הישוב, ליד השוק התיירותי.

מדליק בחבית, אני בכוונה לא כותב מרשים או מעוצב, פשוט מדליק. מסוג המקומות שהלוואי והיו ממוקמים מתחת לבית שלי. בר מצויד שוכן בחלקה האחורי של החבית, עם מגוון משקאות שלא מבייש שום בר במדינה, מבחר מצומצם של בירות מחבית (שלושה ברזים, פעם זאת הייתה אטרקציה, היום זה סטנדרט) אבל כל מקום שמציע את המבחר של בירת הבוטיק 'נגב' המעולה, ובנוסף לכך גם את בירת 'בזלת' מרמת הגולן בשלושה סוגים שונים (זוהי ככל הנראה הבירה שנוסעת הכי הרבה בארץ, מקצרין למצפה רמון) ראוי להערכה, וזה עוד לפני שהגענו לבירות מיובאות. על הקיר תמונה גדולה של לד זפלין, מאחור עמדת D.J  מאובזרת ועמוסת דיסקים והמון מוזיקה טובה - רוק קלאסי ובלוז, מהסוג שגורם לכולם לרקוע ברגליים ולהנהן בראש בקצב.

אני והחטובה בחרנו להתיישב על הבר עצמו, בגלל שאביטל כיכבה במרץ מאחוריו, והתחלנו לעיין בתפריט. ובכן אני ידעתי שאני רעב אחרי הנסיעה ובחרתי ב'מיקבורגר' שנקרא על שם מיקו -  המבורגר שנטחן במקום, בצירוף פרוסת חזה אווז שמעטרת אותו. (50 ₪ ותוספת של 10 ₪ לחזה האווז). למרות הרעב שלי, לא הייתי מוכן לחטובה שהפטירה ביובש "אני אלך על  סטייק האנטרקוט ושיהיה מדיום", נחמד מבחורה ששוקלת בערך 500 גרם, להזמין סטייק במשקל 350 גרם (110 ₪). 

המנות כדרכן של מנות בפריפריה הגיעו פיקס, כלומר שום הפתעות כמו צ'יפס בתוספת 12 ₪, או סלט ירוק בתוספת תשלום. כל מנה מגיעה עם סלט ירוק ורענן, מעוטר ברוטב ויניגרט, ועם פנכת צ'יפס מהזן האהוב והמסולסל, כשהמחיר עצמו לא יזוז לכם כלפי מעלה. ההמבורגר נחתך לשניים במרכזו, כך אני מתמודד עם המבורגרים גדולים, והתגלה בשר אדמדם ונהדר, בצירוף ירקות טריים שנחתכו באסתטיות, וביחד עם הצ'יפס הפריך זו הייתה מנה נהדרת. החטובה לעומת זו טיפה נבהלה מההזמנה שלה (כמה צפוי) וכשראתה את הסלט הירוק ואת הצ'יפס שלה, ויתרה על השניים והתמקדה בבשר שעוטר ביהלומי מלח גס שנצצו בחן. אנקות תענוג שעלו מימיני והמהומים בנוסח "אוי מותק, אתה חייב לטעום, הסטייק ממש טוב" לא השאירו לי ברירה, בצעתי חתיכה קטנה והסכמתי עם הגברת. בשר עם טעם, שעשוי בקפידה. הפתעה גמורה (ותסלחו לי על היחס המתנשא משהו) למצוא כזו מנה משובחת בתפריט של בר במצפה רמון. את ההמבורגר לוויתי בצמד בקבוקי בירה מעולים, התחלתי עם בזלת חיטה – בירת חיטה של רמת הגולן והמשכתי עם אמבר אייל האדמדמה של מבשלת הנגב (26 ₪ כל בקבוק), החטובה בחרה בכוס יין הבית שנמזג בנדיבות מבקבוק מאגנום גדול של יקבי רמת הגולן (26 ₪) יין שולחני פשוט וטוב . לאחר מכן ירדנו על וופל בלגי עם כדורי גלידה (35 ₪), טוב סתם, עכשיו התחלתי לשקר, לא ירדנו עליו, רק טעמנו אותו, גילינו שהוא מעולה אבל פשוט התמלאנו לחלוטין, מצטערים.

המשכנו לשוחח עם אביטל וגם קצת עם מיקו הצנוע שבינתיים הגיח מהמטבח לשבת על כוס בירה עם חברים, השיחה עם אביטל הבהירה לנו את מקור הרמה הגבוהה של המנות - לזוג יש תחביב, לנסוע תדירות לתל אביב, להשתכן במלון קבוע וצנוע ולאורך כל הסופ"ש לבקר במיטב המסעדות שיש לסצנה הקולינרית בעיר הגדולה להציע. אחרי שאתה טועם מנת פסטה במסעדה טרנדית, וסטייק עסיסי במקדש בשרים, לא תוכל להגיש מנות שהן פחות ממעולות בבר שלך, אפילו שהוא במצפה רמון, בתחילה התענגנו על החביבות של הזוג, להבדיל מהבר המקומי שלנו, שם בזבזנו חצי משכורת לפני שגילו אלינו כזה יחס חם, אבל לאחר שלושה ימים במצפה רמון גילינו - כל התושבים של העיירה הדרומית פשוט מקסימים.

 

*הכותב היה אורח המקום

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

לדף הפייסבוק של rest  לחצו כאן

 

 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי

  • Facebook
  • Whatsapp
  • Facebook Messenger
  • Email

דירוג הכתבה

לא אהבתי מעולה
החבית במצפה רמון

תגובות0

הוספת תגובה
הוספת תגובה

השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה

השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?

תודה ששיתפת אותנו!

נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת

הבנתי

עשינו לך תיאבון? יש לנו עוד הרבה עדכונים טעימים

שם לא תקין
דוא"ל לא תקין
NEWSLETTER
כתבות נוספות של ניב אלימלך
סיציליה באבן גבירול
חוויה אצל אידי
מעז יצא מתוק
פיצה פינו - לא רק פיצה
מנה של מסעדת ארט סטריט נתניה (צילום: באדיבות המקום)
ארוחה נוסטלגית במסעדת ארסטו
יודעת לפנק: לחם בשר
ארוחת ערב במסעדת 206 דגים