נגישות
נגישות
  • Facebook
  • Whatsapp
  • Facebook Messenger
  • Email

להתראות תיזה

לפני שבוע בדיוק קרה דבר נפלא. מה זה  נפלא, מהמם. מה זה מהמם, מ-ד-ה-י-ם. הגשתי את התיזה. ערימת ניירות לתוכה הקזתי דם, יזע ודמעות במהלך השנתיים האחרונות. בסופו של דבר הכל התמצה לכדי רגע אפרורי במיוחד, במהלכו עמדתי מול שורת תאים מיושנים למראה אי שם בנבכי מסדרונות החוג למנהל עסקים, איתרתי את התא של מזכירת החוג והחלקתי לתוכו את הדבר אשר רדף אותי יום וליל במשך שנתיים. אני זוכרת את עצמי מביטה סביב, מצפה שזר פרחים יוגש לי, או שערימת בלונים תנחת על ראשי, או שלפחות אשמע מקהלה מזמרת "הללויה". משהו. אבל כלום, נאדה, גורנישט. באותו שבריר שנייה הבנתי שני דברים. הראשון היה שאף אחד לא יתרגש, אלא אם אפקוד עליו לעשות כן. השני היה שאם אני רוצה חגיגה, אני צריכה לארגן אחת כזו לעצמי. שתי שניות אחר כך ל' ארוכת הרגליים קיבלה מיסרון – "הגשתי את התיזה. צריך לחגוג. אנחנו הולכות למסעדה". וכך היה.

לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן

אי אפשר לספר על בליני בלי להזכיר את המיקום הנהדר שלה, במעמקי מרכז סוזן דלל. הדרך לשם, בין הסמטאות הצרות של נווה צדק, הכניסה אותנו לאווירת חו"ל נעימה והזכירה לי עד כמה אני אוהבת את הרובע הזה. מומלץ לכוון את הביקור לשעות הרגועות של האזור, כשאין מסביב המולת תיירים וזאטוטים. בזמנים כאלה קל יותר, לדעתי, להתעלם מהנטייה הקלה של השכונה לקיטש, ופשוט להנות מהיופי והרומנטיקה שהפכו אותה ליעד פופולרי במיוחד.

בעזרת השף

לכאורה נראה שמסעדה איטלקית לא מחייבת שף דומיננטי. כמה אישיות, יצירתיות ומעוף צריך בשביל להכין רשימה של סוגי פסטה? אז מתברר שצריך. ראשית, פסטה היא הרבה יותר מהספגטי אליו הורגלנו מגיל צעיר. שנית, אוכל איטלקי הוא הרבה יותר מפסטה, כפי שאני שמחה לגלות בכל פעם מחדש. במקומות כמו בליני זהו גילוי משמח במיוחד. השף אמיר שולר נמצא בבליני כבר שבע שנים, ולפני חצי שנה קיבל לידיו את המושכות והפך רשמית לשף המסעדה. טביעת ידו היצירתית (הוא בעל תואר בעיצוב תעשייתי) ניכרת היטב הן בבחירת המנות והן בצורת הגשתן. ויותר מכל דבר אחר, התשוקה שלו לאוכל, והאהבה שלו לאוכל איטלקי בפרט הן מה שעושה את ההבדל.

אלכוהול מכל הבא ליד

עוד לפני שהספקנו לעיין בתפריט, מלצרית חמודה הניחה לפנינו שתי כוסות של קוקטייל הבית. שלא במפתיע, זה היה קוקטייל בליני, על בסיס אפרסקים ורום. על אף שמדובר במשקה קיצי, הרעננות והמתיקות התאימה לנו, ושתינו ממנו בהנאה רבה. כראוי לארוחה איטלקית המשכנו עם יין. אותה מלצרית חמודה הציעה לנו מספר טעימות, בסופן בחרה ל' במרלו ברבדו, 2009 (38 ₪) ואני בדוגיולו סופר טוסקן , קרפינטו 2008 (32 ₪). אף אחת מאיתנו לא מחשיבה עצמה כמבינה גדולה ביין, אבל גם שתיינים מדופלמים שיודעים להבחין ברמות עפיצות ומבינים בגוף, טאנינים וסיומות יהיו מרוצים מהתפריט המגוון. אנחנו בהחלט היינו מרוצות מהאלכוהול שהוגש לנו, אבל הקרדיט המשמעותי ביותר מגיע שוב לאמיר, בזכותו הוגשו לנו בהוד, הדר ולהבות (ואני לא צוחקת לגבי הלהבות) גם צ'ייסרים של סמבוקה, משקה מענג ממנו נמנעתי עד כה.

נעים לנו

העיצוב החמים של המסעדה, עם הרבה צבעי חום-אדום ותאורה רכה, מעניק לה נופך שמצליח להיות רומנטי ומשפחתי בעת ובעונה אחת. לכך תרמה גם האווירה הנעימה שהשרו אנשי הצוות, בין אם ביחסם ללקוחות ובין אם בתקשורת שלהם האחד עם השני. המקום מתנהל ברוגע ושלווה, שרחוקים מלאפיין על פי רוב מסעדות בגודל ובביקוש של בליני.

טעים לנו

ל' ואני מחזיקות מעצמנו סועדות מנוסות, ויש מאחורינו קילמוטרז' מכובד של ארוחות שחיתות משותפות. למרות זאת, התפריט של בליני הצליח לאתגר אותנו. לראשונה מזה זמן רב לא הצלחנו להחליט מה אנחנו רוצות לאכול. לאחר התלבטויות רבות החלטנו להתמקד בתפריט הריזוטו המיוחד שבנה אמיר, אך לא לקפח גם את התפריט הקלאסי, ולקחת גם מנת פסטה אחת. וברוסקטה. וקינוח. מנות הריזוטו שטעמנו (קלמארי ממולא ואוסובוקו עם ריזוטו ירקות שורש מתקתק) הוכיחו שההתמקדות בפסטה עושה עוול למסורת האורז האיטלקית. עם זאת, המנות המנצחות שלנו היו ללא ספק אלה שבחרנו מהתפריט הקבוע. המנה הראשונה שקיבלנו, ברוסקטה קוטלטה (48 ₪),  קבעה רף גבוה של איזון ושילוב טעמים. זו היתה ברוסקטה עם סינטה כבושה בליווי ויניגרט חרדל, כמהין וקולפניות פרמז'ן, המשכנו עם שרימפס פלורנזה (96 ₪), מנת לינגוויני שעיקרה שרימפס קלופים ברוטב שמנת, יין לבן, לימון, תרד ועגבניות קצוצות. הפסטה היתה טובה, אבל השרימפס היו לא פחות ממושלמים. לא חשבנו שנהיה מסוגלות להכיל גם קינוח, אבל כשזה הובא אלינו, התברר שוב שלמתוקים תמיד יש לנו מקום. ל' התחברה בעיקר לטירמיסו הבית (34 ₪), שהיה מופת של אווריריות ומתיקות לא מכבידה, בעוד אני לא הצלחתי להפסיק לחפור בבאצ'י (38 ₪), מוס שוקולד עם אגוזי לוז ושכבת שוקולד מריר. בתוככי הבאצ'י הוטמן דובדבן אמרנה, שהפך את החפירה למשתלמת במיוחד. סיום מעולה לארוחה מעולה.

חשבון בבקשה:

ברוסקטה קוטלטה – 52 ₪

קלמארי פאלוס – 52 ₪

אוסובוקו – 104 ₪

שרימפס פלורנזה – 96 ₪

טירמיסו הבית – 34 ₪

באצ'י – 34 ₪

מרלו ברבדו – 38 ₪

דוגיולו סופר טוסקן – 32 ₪

סה"כ – 442 ₪

 

*כתבה פרסומית. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי

  • Facebook
  • Whatsapp
  • Facebook Messenger
  • Email
דירוג הכתבה
לא אהבתי מעולה
תגובות0
הוספת תגובה
הוספת תגובה

השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה

השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?

תודה ששיתפת אותנו!

נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת

הבנתי

עשינו לך תיאבון? יש לנו עוד הרבה עדכונים טעימים

שם לא תקין
דוא"ל לא תקין
NEWSLETTER
מנה של קפה גרג בנמל (צילום: אלעד גוטמן)
סופיצה: השכונתית הכי שמחה בתל אביב
אוכלים בג'אבה בתל אביב
דוגמים את המטבח הגרוזיני בראצ'ה
מסעדת שמוליק כהן: אוכל משובח משנת 1936
מזרח אירופה בישראל: פראג הקטנה
סואי סושי: הסניף החדש בלונדון מיניסטור
ארוחה בלתי נשכחת במסעדת המייסדים 16
מהמטבח של אביבה אבידן: סירים לצד שירים
מנה של מסעדת ארט סטריט נתניה (צילום: באדיבות המקום)
ארוחה נוסטלגית במסעדת ארסטו
יודעת לפנק: לחם בשר