אין לי הסבר לזה. באמת שניסיתי לשמור על עצמי בחודשים האחרונים. בראש השנה חיכיתי יפה-יפה לבשר ולא נגעתי בשלל המכשולים שהונחו מולי לכל אורך הערב (כבד קצוץ, חזרת, רגל קרושה ומרק עוף). הייתי כל כך גאה בעצמי על האיפוק שהפגנתי, שאפילו בארוחה המשלימה ביום למחרת אכלתי רק כמה עופות, בקר בפטריות וערמונים (מדהים! מתכון אצל דודה שלי) ופטה כבד. ממש בסדר הייתי. ואז...
ואז הגיעה חתונה אחת, ואז חנוכת בית בקיבוץ בה לקחתי על עצמי למשימה לא להשאיר ללאקי - כלב הבית - שום שאריות בשר, ואז עוד חול המועד עם מנגל שהכיל בתוכו שלושה סטייקים ולא יודע כמה שיפודים 'טעמתי' רק לבדוק שהם מוכנים (הם היו מוכנים), ואז בחזרה לעבודה עם קילו שאריות בשר מאמא, ("חבל, אין מי שיאכל את זה בבית..").
ואז הגיעה עד העצם. אין לי הסבר לזה, אבל בשבוע שבו אכלתי כמות בשר שמשתווה לתפריט המאוזן השנתי של ילד בן 10, הלכתי מיוזמתי ל'עד העצם' בהרצליה. הסיבה הרשמית הייתה חגיגה עם הדי.ג'יי את האלבום החדש שבדרך. הסיבה הלא רשמית היא שאני חזיר, וככזה, אני לא צריך סיבות לאכול בשר.
הגענו מוקדם יחסית בערב יום ה', כשהמקום היה כבר די עסוק אך ניתן היה לראות שהשיא רק לפנינו ויתחיל בשעות המאוחרות יותר של הערב. לבחור מהתפריט של אחת ממסעדות הבשר הוותיקות, המוערכות והחלוצות בתחומה בארץ, היא משימה לענקים. לכן הפקדנו אותה בידיו הנאמנות של גל, מנהל המשמרת המיומן, והקשבנו להמלצותיו. לאחר בחירה מתפריט הקוקטיילים (האמור לעבור מהפכה של ממש בקרוב) השקנו כוסותינו לחיים - אני עם מרגריטה (36 ₪) קלאסית וטובה, והוא עם קייפירינייה (36 ₪).
התפריט של 'עד העצם', שנחשבת כבר מ-1988 עת נפתחה ועד עצם היום הזה למוסד בשר איכותי ובלתי מתפשר, אינו ארוך ועמוס. הוא למעשה אפילו די קצר, רק עמוד אחד מעוצב. אבל, כפי שמסעדה עם אג'נדה אמורה להיות, כל אחת מהמנות שכן מופיעות בתפריט, יותר מפתה, מעניינת וכנראה טובה מרעותה. לך תחליט עכשיו בין פריים ריב לספריבס. מהראשונות החלטנו לדגום כמה מהקלאסיקות של המקום, מנות שפרסמו את עד העצם בראשיתה ובהמשך זכו לגרסאות מרב מסעדות הבשר הטובות בארץ:
היו שם (לפי סדר הצלחה) סלט חסה ושלל ירקות ברוטב וינגרט חרדל שהוגשו מיד לשולחן (36 ₪), חלת בצל גדולה ושמנונית כיאה לחלה מבית טוב (34 ₪), כנפי עוף ברוטב צ'ילי מתוק חריף (34 ₪) שהיו חמודות מאוד וכאלו שהייתי צריך לעצור את עצמי מאכול את כל הערימה, על עצמותיה ואצבעותיי, וכן קליפות תפוחי האדמה הממולאות בשמנת, גבינת גאודה מותכת ובייקון (35 ₪). אני יודע מה אתם חושבים: " אבל מתן, יש כל כך הרבה מקומות לראות בעולם, אנשים להכיר, פרחים להריח ודברים להספיק - למה שתוותר על העורקים שלך בגילך הצעיר?". לכם אני אגיד- ראו את סוף הפסקה השנייה (ע"ע חזיר) ולכו תתעסקו בעניינים שלכם.
לי, בכל אופן, לא היו נקיפות מצפון כשאכלסתי בקיבתי את המנה האדירה הזו, שכולה הדוניזם אחד גדול. אבל מלכת הראשונות הייתה ללא ספק מנת כבדי העוף פירי-פירי (35 ₪) שהוקפצו בחמאת שום ומחית פלפלים על פרוסת לחם ארוכה וספוגת מיצים. קצת מצאנו את עצמנו רבים על המנה הזו, אבל אני - כבוגר מבין שנינו, וויתרתי לדי.ג'יי הפעם. (אבל שלא יתפלא אם יתקשרו אליו ממספר חסוי באמצע הלילה ויתעניינו אם יש לו מים בברז).
בתחום היין, 'עד העצם' מצטיינת ופונה לכל חיך באשר הוא: החל מיינות ישראליים פשוטים וטובים במחירים הוגנים למדי ועד ליינות רזרבה יוקרתיים מאיטליה, צרפת וקליפורניה למסיבות ונסיבות מיוחדות. אנחנו בחרנו אחד מקומי ואחד מהגר: 'קמפופיורין' 2005 של יקב 'MASI' (44 ₪), יין פירותי מאוד שעל פי השיטה המסורתית של ורונה עובר התססה חוזרת, מה שמעשיר את טעמיו וגם את האלכוהול שבו. מדובר ביין חזק ודומיננטי ולרוב עדיף עם בשרים אפויים או פסטות עשירות, אבל הוא החליק יופי את כמויות הבשר שבדרך. המקומי היה 'פלאם קלאסיקו' 2006 (35 ₪), המיוצר על ידי יקב פלאם שלא אכזבו אותי מעולם ובמיוחד לא הפעם.
אין לי הסבר לזה, אבל ברגע האמת הגיעו לשולחננו קרוב לקילו בשר. מוזרה יותר מזו היא העובדה ש-10 דקות אחר כך נעלם משולחננו קרוב לקילו בשר. זה התחיל בארבעה מדליוני פילה לבן (88 ₪) - שניים ברוטב חרדל ושניים ברוטב פלפלת. המשפחה המאושרת הזו הגיעה במחבתות לוהטות וגרמה לקרע בזוגיות שלי ושל הדי.ג'יי - פשוט לא הצלחנו להחליט אילו מהרטבים טעים יותר והולם את הבשר יותר. מכיוון שאני הוא זה שכותב את הכתבה, אחליט באופן שרירותי שהחרדל ניצח, אבל רק בנקודות.
הארוחה החלה למעשה רק כשהצלע השלישית שלנו הצטרפה לשולחן: פריים ריב אנטרקוט עגל במשקל סגולי של 700 גרם (35 ₪ למאה גרם). זה התחיל בתמונה מחויכת עם 'המפלצת' בטלפון הנייד, המשיך בחיתוך אגבי תוך כדי המשך שיחה, עבר למשימה כמעט בלתי אפשרית בהכנעת הסטייק והסתיים בשני בחורים מיוזעים מאוד ועצם אחת חלולה ומחוללת. עכשיו הבנתי מדוע עד העצם מאכילה קרניבורים כמותי עוד מימי ה'סטייק בפיתה' ועד היום. הבנתי מדוע הם מחזיקים שלושה מקררי יישון בשר ובעיקר הבנתי מדוע היא נקראת 'עד העצם'.
אני נשבע שהיו שם גם קרם ברולה מצוין (33 ₪) ועוגת שוקולד חמה עם כדור וניל (35 ₪),
ואני נשבע שאת שניהם סיימנו ואף נהנינו מהם. אני גם נשבע שאני לא זוכר מזה כלום מפני שבשלב הזה הגוף שלי החליט שאחד מאיתנו ייאלץ לעזוב, ואני שקעתי בשנת בשרים עמוקה. הדי.ג'יי, שהיה מפקד אמיץ בתותחנים, תפעל היטב את הפינוי שלי למכונית, ואני התעוררתי לרגע ובמקום להתפלץ - פשוט חייכתי.
אין לי הסבר לזה.
* הכותב היה אורח המקום.
הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.
לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת