מארגז לארגז כוחנו גז
לפני שבוע ימים בדיוק עזבתי את חיפה אהובתי ועברתי דירה לקיבוץ מנרה שבאצבע הגליל. בנצ'ו,  בן דודה שלי (שהוא יותר אח מבן דוד), הגיע כבר ביום הראשון כדי לעזור לי לפתוח ארגזים, להתקין מדפים, לבנות ארונות ולנשום את האוויר הדליל של הפסגה. אחרי שלושה ימים וחצי כמעט ללא שינה או מנוחה, כשהדירה כבר החלה לתפוס צורה של דירה (ולא של מחסן ארגזים וקופסאות), החלטנו לצאת מהבית, לנסוע קצת במרחבי הצפון ולהתיישב במקום שנראה מזמין לארוחת צהריים ובירה קרה. זה היה יום שישי, שנינו היינו עייפים ומקץ ארבעים דקות נסיעה (זה כמו עשר דקות בערך בזמן מרכז הארץ) הגענו לברוהאוס הגולן.

מה אגיד לכם? מדהים מה ששני דודי נחושת ואוויר שספוג בריח של בירה יכולים לעשות לנפש האדם בצהרי היום. החיוך נמתח, הצעד היה בטוח וחיש מהר מצאנו את עצמנו ישובים לשולחן  כשעליו לא פחות מחמש כוסות בירה (200 מ"ל האחת), ובכל כוס סוג אחר של בירה מיוצרת במקום. מדובר על מנת טעימות שמשתנות לפי העונה, התענוג עולה 60 ₪ בלבד ומלווה בזיתים מצוינים ובצלחת כבושים ביתיים.

משתה טעימות בירה. ברוהאוס

עם כל לגימה העייפות נמוגה
אם כשחנינו במתחם הגדול בו ממוקמת המסעדה עוד היינו מנומנמים משהו, הרי שלאחר שחיסלנו שלוש מתוך חמש הכוסות שהוגשו לנו, כבר היינו ערניים כמו זוג טיגריסים במהלך מצוד אחרי עדר אנטילופות, וכשסיימנו את כל החמש, התחלנו באמת לתהות מה לגבי איזו אנטילופה קטנה על השולחן.

קראנו למלצרית, הזמנו מחבת מיני נקניקיות (34 ₪) ופרייצל קורנדביף (44 ₪ לשתי יחידות), וכשקלטנו שסיימנו את הבירות הזמנו על המקום את השתיים הנוספות שהגיעו לשני המקומות הראשונים במצעד המשפחתי: עוג (25 ₪ ל-400 מ"ל) ודאבל בוק (36 ₪ לחצי ליטר). את הבירות של מבשלת הגולן אנו מכירים טוב מאוד, אבל זה שונה לגמרי אם שותים אותן כמה מטרים מהמקום שבו מייצרים אותן, ויש משהו מדהים ומרגש כאחד בלשתות אותן עם הנוף של הגולן והריח המשכר של שמרים במבשלה.

מיני נקניקיות. ברוהאוס

בירה בחוץ ובפנים
הכרוב, שהיווה מצע לנקניקיות השמנמנות והפציחות שלנו, בושל היטב בבירה המקומית, וסך הכול החלטנו פה אחד שמדובר על המנה המושלמת ללוות את הבירה. אבל זה היה רק כי זכינו להכיר את המנה לפני שהכרנו את הפרייצל קורנביף. לא באמת ניתן להעביר במילים את התחושה שמתפשטת בכל הגוף כשאתם נוגסים בבייגל בווארי סופר טרי, שלתוכו נדחסות פרוסות מכובדות של קורנביף תוצרת בית עם רוטב ברביקיו וחסה אבל דבר אחד בטוח – אחרי החוויה הזו לא תוכלו להבין איך אכלתם פרייצל בלי קורנביף וקורנביף בלי פרייצל אי פעם.

>> גם לאבירם חייט יש מה לספר על ברוהאוס

פרייצל קורנביף

מספיק עם המשחקים, עולים אל המגרש של הגדולים
כעבור שעה לתוך הארוחה, וכבר הספקתי לשכוח את כל הארגזים שעוד חיכו להיפתח, את מאסות האבק שיש לנקות, ובאופן כללי את שעות העבודה הרבות שעוד נכונו לנו. כל מה שעמד לנגד עיני היה החלק של המנות העיקריות בתפריט. אני חושב שבן סיפר לי על הטקטיקה שלו להמשך ועל המיקום המושלם שבו צריכה לעמוד המערכת בסלון, אבל אני הייתי עמוק בהתלבטות לגבי העיקריות המושלמות עבורנו. הבנתי שהדרך היחידה שאני יכול לבטל כל סיכוי שנמשיך לעבוד (כי באמת כבר הייתי צריך קצת חופש) זה להפגיז עם התותחים הכבדים. אז הזמנתי לבנצ'ו את קדרת המבשלת (78 ₪) ולי את מנת ההמבורגר 230 גרם (59 ₪).

קדרת המבשלת. ברוהאוס

הקדרה של בנצ'ו (שבושלה מן הסתם בהמון בירה) הייתה מתקתקה ומהבילה. היא הגיעה על מצע של אורז ארומטי במיוחד ששפע של עשבי תיבול עשו לו רק טוב. מלבדו, נחו להם בקדירת החרס גם דלעת ובצל ובטטה וגזר, וכמובן שגם נתחי בשר דמויי אבני בזלת שנמסו למגע, ולו הקל שבקלים, על הלשון. ההמבורגר שלי הוגש במידת עשייה מדיום על השנייה והיה כל כולו 230 גרם של טריות, בשר איכותי (מרמת הגולן כמובן) ואושר.

חוזרים לדירת הארגזים על ההר
לסיום החוויה הנפלאה שלנו במבשלה בחרנו בזוג קינוחים: מוס שוקולד בציפוי שוקולד (30 ₪) ופאי תפוחים (33 ₪). אפילו שני הקינוחים המתוקים והעשירים ואפילו שתי כוסות הקפה השחור (10 ₪ כ"א) לא הצליחו לנער את העייפות שהחלה להתגנב בשלב העיקריות, ולכן כשהגענו הביתה כל מה שרצינו היה להתכסות באיזה ארגז ולהיעלם לשנת צהריים ערבה, וכך אכן עשינו (רק שבמקום ארגז התעטפנו בשמיכה כמובן).

>> להזמנת שולחן במסעדת ברוהאוס

חשבון בבקשה
מנת טעימות בת 5 כוסות (בהתאם לעונה) – 60 ₪
פרייצל קורנביף – 44 ₪ לשתי יחידות
מחבת מיני נקניקיות – 34 ₪
המבורגר בקר – 59 ₪
קדרת המבשלת – 78 ₪
 עוג  (400 מ"ל) – 25 ₪
בזלת דאבל בוק (חצי ליטר) – 36 ₪
פאי תפוחים – 33 ₪
מוס שוקולד בציפוי שוקולד – 30 ₪
שתי כוסות קפה שחור – 20 ₪
סה"כ – 419 ש"ח

* כתבה פרסומית