ברוח הכפר הגלובלי שנהייתה אופנתית למדי בשנים האחרונות, נעים לגלות שהאוכל הוא למעשה האלמנט הראשון שהעביר את תפוצותיו לרחבי העולם ויצר קשר בין תרבויות, הרבה לפני החיים המקוונים. דוגמה טובה לכך היא התגלגלותם של מאכלים שונים למדינות אחרות, אותה גברת בשינוי רוטב, אפשר לומר.
אין כמו לנסוע למדינה אחרת ולגלות את המאכל האהוב עליך בשפה זרה. ואני לא מתכוונת לחיקוי פלאפל או חומוס זול שגורם לעוויתות בלתי רצויות באיזורים שונים בגוף, חלילה וחס.
בהולנד גיליתי באוטרכט, עיר שהיא שילוב מוחץ בין גבעתיים וראשון לציון (רק עם אדג'), את לוסי שמכינה מאכלים סורינמים בכל שעות היום והלילה. אצל לוסי אפשר להזמין בהולנדית רצוצה- "רוטי למב מט סמבל" ולקבל את הגרסה הסורינמית והמעולה ללאפה ענקית עם בשר כבש (מכאן הרוטי למב) ואת הגרסה הסורינמית לחריף (מכאן הסמבל).
וככה מצאתי את עצמי , ישראלית למהדרין, אוכלת לאפה מעולה, בטעם מזרחי לכל דורש, במדינה אירופאית ידועה, בעיר אירופאית (יחסית), בטעם נפוץ בקרב אנשי הקולוניה הכבושה - אנשי סורינם שהגיעו בעל כורחם למדינת הגבינות.
ואם זהו אינו מימוש של הכפר הגלובלי אזי, אני שואלת במבט מלא תוכחה, כפר גלובלי מהו.
כתבות נוספות של רותם רוזנטל
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת