דברי במספרים גיברת

אחד המאפיינים במסעדות אסיאתיות מסוימות הוא הדגש על הקנקן ולא על מה שיש בו. בדרך כלל מסעדות כאלו יוצגו ברוב פאר והדר בעיצוב פוסט מודרניסטי, כשהתוכן שלהן יכלול תפריט שבו המחירים הפוכים ביחס למנות, קרי – יותר כסף, פחות על הצלחת. לעומתן ישנן כל האסיאתיות דרג ז' שמייצרות נודלס רע להמונים.

הטוקטוק (זוכרים שהכלי המצחיק הזה, בעל שלושת הגלגלים, בעל פוטנציאל הרסני להתהפכות, שירת פעם את רשות הדואר שלנו?) שבפארק המדע ברחובות, היא המסעדה הכי הפוכה לשתי הסטיגמות. העיצוב מערבי ולא מתיימר, השירות אדיב ולא מתיפייף, התפריט לא זול אבל בטח שלא מרקיע שחקים והאוכל – הרים על הרים בטעם מצוין של עוד. לא ברור למה צריך לצאת מתל אביב כדי למצוא מקום שנותן סושי כמו שצריך לתת סושי, ולא נתח שרק פותח את התיאבון ותמורתו צריך להפקיד כליה בכניסה.

אבל לפני שעוברים לסושי ושאר מרעין בישין, תרשו לי להמליץ לכם על מנה אחת שהשביעו אותי שאם אני לא מזמין ולא כותב עליה, ימי הנהנתנות שלי יתקרבו לקיצם. קוראים לה טום-ים, ואפשר להשיג אותה בשתי ורסיות – אחת, זו שהזמנו, שכוללת עוף (46 ₪) והשנייה - שבתוכה פירות ים (62 ₪). הטום ים הוא מרק עם למון גראס, בצל, שלל תבלינים וחלב קוקוס. עזבו את זה שהמנה הזו אידיאלית כפתיח לשני אנשים, טעמה גן עדן. מומלץ בחום, תרתי משמע ליום חורף קר. יחד עם המנה הזו לקחנו, גרגרנים שכמונו, גם את הסאטה עוף (29 ₪) – ארבעה שיפודים של חזה עוף בגריל בחלב קוקוס, קארי ובוטנים ואת סיגרי העוף והירקות ברוטב טריאקי (29 ₪).

אחרי כל אלה, הגענו לתפריט העיקריות. תמיד משעשע אותי הקטע הזה במסעדות אסיאתיות שמדברים אתך במספרים הסידוריים שמוצמדים לכל מנה. "אני לא ממליצה לך על 63, כי 58 יותר טוב, אבל 76 היא בכלל מנה מעולה. מצד שני, אם אתה רוצה את 54 בתוספת 47, זה בהחלט ייצור קונפליקט בקתרזיס של העלילה". עזבו אתכם משטויות ובואו נדבר מספרים: 58 (שרימפס בחמאה ויין לבן, 82 ₪ ובכלל כל תפריט השרימפס המשובח) היא מנה מצוינת. גם על 62 (אנטריקוט ברוטב טריאקי עם אורז מוקפץ, 68 ₪) כדאי ללכת. ואז, אם תעברו לתפריט הסושי, לא תצטרכו מספרים. פשוט תגידו את מילות הקסם "מאקי קוקטייל" (38 ₪) ותגיע לכם צלחת עמוסת סלמון, בס, דניס וביצי שרימפס שתאיים לסגור לכם את הערב.

משפט עתיק יומין אומר שיש שני מקומות בבטן, אחד לארוחה והשני לקינוח. התפריט של הטוקטוק לא עשיר בקינוחים, לכאורה. לכאורה, כי כשמדברים עם המלצר/ית מבינים שמה שרשום הוא רק קצה הקרחון. אנחנו בחרנו ללכת על המנות שכן היו רשומות בתפריט – אננס ובננות מטוגנות (בנפרד, עם כדור גלידה, 26 ₪), חתיכות פרי מצופות בטעם נפלא ויש גם את המנות הקונסרבטיביות לצד מיני עוגות. אני הייתי ממליץ על האחרונות.

יצאנו מהטוקטוק וחזרנו צפונה, כשאני רק שואל את עצמי שאלה אחת: למה לעזאזל אני צריך לנסוע עד רחובות כדי לאכול טוב והרבה במסעדה אסיאתית. וזה עוד לפני שדיברתי על השירות. פינוק, ולא לעשירים בלבד.

*הכותב היה אורח המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי