והי-ם עודנו מלא

הגעתי יחד עם שותפי הקבוע, הג'מוס בן ג'מוס, למסעדת "לה בוקה" ברחוב עם השם המסתורי והאפוקליפטי "עמק רפאים" בירושלים, במועד המתוכנן. זה היה ערב יום שלישי די שגרתי, שום דבר לכתוב עליו הביתה. המתנו במשך עשר דקות בכניסה. "אני מצטער, הגיעה משלחת דיפלומטית גדולה משנאמר לנו" התנצל גיא, הבעלים. ולפני שאתם מעבירים את העמוד ומחפשים מקום אחר, רק אציין שהסיפור הזה אינו בא, חלילה, לקנטר את מסעדת לה בוקה. נהפוך הוא, אם בערב שלישי המקום נראה כך, מה קורה בסופי שבוע?

את המסר הבנתם. לה בוקה (בספרדית, "הפה"), מסעדה לטינית כשרה, שוצפת וקוצפת בכל ימות השבוע שבהם היא עובדת, קרי מוצ"ש עד שישי בצהריים. ועכשיו תשאלו האם תוכה כברה, ואני אומר חד משמעית שכן, ממספר סיבות. הרי רשתות לטיניות כשרות לא חסרות בישראל, אבל בלה בוקה זה אחר. זו לא עוד מזללת בשר שמעמיסה ומאביסה עד רגע המחנק בגרון, אלא מקום שבוחר בטוב טעם את מאכליו, שניכר בו שעבר שנים של "ריגול תעשייתי" במדינות דרום אמריקה. יתרה מזאת, לה בוקה לא מתמחה באוכל ברזילאי או ארגנטינאי, אלא משלבת בין שניהם ומוסיפה גם ארומה בוליביאנית ופרואנית ומערבת היטב את כל הניחוחות שיוצאים מחלקו המערבי של חצי הכדור הדרומי. כשר זה טעים? כן, זה יכול להיות מאוד טעים, אם עושים את זה נכון. לה בוקה בהחלט עמדה במבחן, למרות הדעה הקדומה שלי על אוכל כשר.

כמנות ראשונות הזמנו, איך לא, טורטיות, אולי הפתיחים המזוהים ביותר עם אמריקה הלטינית. לקחנו טורטיית בשר כבש (44 ₪) – בצק עם בשר כבש, עגבניות מיובשות, שעועית שחורה ושקדים, וטורטיית עוף (43 ₪), עם פלפלים ובצלצלים. המנות היו עשויות בצורה שונה מעט בגלל התיבול מטורטיה רגילה והיו טעימות מאוד, אבל קטנות משהו. נו, לא נורא, בתור מתאבן הן עשו לנו את העבודה יופי. לקחנו גם שני בקבוקי סן פלגרינו (19 ₪, יש מוגז וגם צלול), בהחליטנו כי הערב הזה יהיה נקי מאלכוהול, למרות עשרות סוגי היין והאלכוהול שהמקום מציע (הרבה מאוד יינות אדומים ולבנים מיקבים שונים ותפריט בר מלא של בירות, ליקרים ועוד כל מיני). לג'מוס זה לא הספיק, והוא לקח גם את הסביצ'ה טונה, דג נא ברוטב חמוץ-מתוק על מצע טורטיה (49 ₪), ונהנה מכל רגע.

מכאן עברנו למנות העיקריות, או ליתר דיוק – למנה העיקרית. ואם ציינו שהטורטיות היו קצת קטנות מדי, הרי שהמיקס פריז'ה לזוג (189 ₪) היה די והותר. מה זה מיקס פריז'ה? תשלובת של אנטרקוט, צ'וריסו, צלעות, פרגית וקבבוני טלה, שמוגשת עם סלט או עם תפוחי אדמה קריספי, מנה שחובב בשר אמיתי לא יכול לפסוח עליה. הבשר קצת סובל משומניות, אבל בסך הכל מצוין, איכותי ועם הרבה מאוד "בשר", תרתי משמע, דהיינו הג'מוס ואני סיימנו אותו בקושי. הקינוחים של לה בוקה באים גם הם מהמטבח הדרום אמריקאי, כולל קינוח הדגל של המקום – צ'ורוס (34 ₪), שלוש גלילות בצק מתובלות וממולאות במחית עם קינמון. הג'מוס, שמכיר היטב את התרבות הדרום אמריקאית, התלהב מאוד, וציין רק שצ'ורוס מגיע בדרך כלל עם ריבת חלב, אבל בהתחשב בעובדה שהמסעדה כשרה, זה הקרוב ביותר לדבר האמיתי. יחד עם הצ'ורוס הזמנו גם את סלט הפירות הטרופי (39 ₪), תרכובת דרום אמריקאית שכוללת ליצ'י, תפוחים, מנגו ופניני טפיוקה. מנה מעולה, בלי השגות.

בסך הכל, הבילוי בלה בוקה עזר לי להבין מספר דברים שלא ידעתי. היכרות מחודשת עם המטבח הלטיני היא תמיד דבר מרענן, ומה שהיה בגדר בונוס הוא העובדה שבלה בוקה נותנים טעימה ממגוון תרבויות ולא רק ממטבח ספציפי אחד. תוכלו למצוא שם פרגיות בסגנון ברזילאי, מרק עוף מקסיקני, אמפנדס ושניצל בקר ארגנטינאי. את העיקרון הבנתם, רק אל תשכחו להזמין מקומות מראש, ואל תכעסו אם המתנתם חמש דקות עד שיושיבו אתכם, כי הסבלנות, במקרה הזה, משתלמת.

*הכותב היה אורח המקום

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי