לפעמים אתה שואל את עצמך "למה אני צריך את זה?", שאלה שעולה בעיקר כשהלילה כל כך סוער. בשעת ערב מאוחרת יצאה סיירת הגרגרנים חסרי התקנה, הכוללת את הג'מוס והמושך בקולמוס, דרומה לכיוון אשקלון. השעה הייתה כמעט תשע בערב, ונסיעה שבערב רגיל נמשכת בין 40 ל-50 דקות לקחה לנו יותר משעה. ואז, בעוד האוטו טובע בשלוליות מכל עבר, הסתכלנו אחד על השני ותהינו: באמת כדאי לצאת מהבית בלילה כזה בשביל לשבת במסעדה שרחוקה מאיתנו בערך 60 ק"מ?
ובכן, הייתי יכול להאריך, למתוח ולמשוך אתכם עד לסיום הכתבה ואז להביא בפניכם את המסקנה הסופית, אבל במקרה כזה לא בטוח שתשתכנעו. לכן אני מעדיף לומר כבר עכשיו: כשזה קשור ללינדה, ביסטרו איכותי ליד חוף הים של אשקלון, התשובה היא "כן" מוחלט. היה שווה בהחלט. יש לכך כמה סיבות. האחת – האווירה במקום, שהייתה חיה והומה, הרבה יותר מכפי שניתן לצפות ביום כל כך סוער. השנייה – הארוחה המצוינת והאלכוהול לרוב. השלישית – המלצרית שלנו, שני, שהיא אחת ממקסימות תבל, והרביעית – שניכר על המקום, שקם לפני חודשיים בלבד ועדיין חדש בנוף, שאין בו שום רגשי נחיתות, לא מול הסביבה שלו ולא כלפי המקומות הטובים ששוכנים מצפון לו, באשדוד, בראשל"צ ובתל אביב. מקום מושקע עם הרבה נשמה, שרק עושה חשק להגיע אליו שוב.
התחלנו את הערב עם שני שוטים של ייגרמייסטר ומייד עברנו לעניינים – טפאסים של עלי גפן ביתיים (14 ₪), נתחוני פילה בקר וחצילים (16 ₪) ושיפודי עוף בציפוי קריספי (16 ₪). כמנות ראשונות הזמנו צ'וריסוס מהגריל (32 ₪), מנה יפה שמוגשת עם פירה, קבבוני טלה עם סלט קצוץ, עגבניה צלויה וטחינה (38 ₪) ומנה פשוט נפלאה של דואט שיפודי פילה ואנטרקוט עם צ'ימיצ'ורי (40 ₪). לצד כל אלה ליווה אותנו בקבוק יין הבית, שיראז אדום, שעשה לנו הרבה גוד טיים לאורך הערב.
כן, כן, אני יודע, כל אדם נורמלי מסתפק בזה, אבל אני לא אדם נורמלי והג'מוס אינו אדם כלל וכלל, כי אם ניאנדרטל קדמון מזן נחות. הפרא לקח לו כמנה עיקרית פילה דניס (76 ₪) עם ירקות ים תיכוניים, פירה ופטריות כמהין, ואני הזמנתי פילה בקר (94 ₪), עם ניוקי תפוח אדמה בציר בקר ופטריות. פשוט מנה קסומה ומומלצת.
הגענו לשלב הקינוחים. אחת הסיבות שהתלהבתי משני, המלצרית, היא העובדה שהיא יודעת לזהות חיות טרף. כשהתלבטנו בין מנת הפסיפלורה שוקולד לבן (32 ₪), עוגת שוקולד פאדג' (32 ₪) והמרקיז בלינדה (32 ₪), היא פשוט שאלה "למה שלא תקחו את שלושתן?". אחח, איזו ילדה. אז לקחנו, בטח לקחנו. וסיימנו, בטח סיימנו. והיה טעים, בטח שהיה טעים. היה אפילו מדליק. יצאנו לתוך הלילה הרטוב והג'מוס סינן כמה קללות על כך שמיכל הדלק ריק וצריך למלא אותו. אלא שהפעם אף אחד מאיתנו לא העלה את התהייה אם היה שווה. בטח שהיה שווה.
*הכותב היה אורח המקום
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת