החיים על פי מוזס

ויכוחים רבים ניטשים סביב השאלה: למי יש את ההמבורגרים הכי טובים בעיר. שמות עולים, ציפורניים נשלפות ואנשים מוכנים ללכת רחוק כדי להגן על שמה הטוב של ההמבורגריה החביבה עליהם. אני תמיד שותקת בויכוחים כאלו. בעיניי מסעדת המבורגרים מסתכמת בהרבה יותר מההמבורגר שהיא מגישה. צריך להיות שם תפריט אלכוהולי אינטליגנטי, אוירה שתעשה לי חשק להישאר ובעיקר - עוד מנות מלבד המבורגר, שלא ישעמם.

'מוזס' - מהותיקות והמוערכות שבמסעדות ההמבורגר בעירנו - בהחלט עונה על כל הקריטריונים. ממוקמת מזה 6 שנים בפינה נוחה (אולי לא לחנייה, אבל לשיטוט נינוח בשדרה) בעיר, היא כמובן לא מסתפקת בהמבורגרים ומציעה תפריט דיינר משודרג, מיתוג מבריק שכולל את מוזס החתול המטורלל, אוירה שמתאימה את עצמה לשעות היום וכמובן תפריט שלא מאכזב אף פעם. אה, וחוץ מזה, זו בטוח המסעדה היחידה שיש בה מעלית...

יום שני. שעת ערב מוקדמת. י' ואני מתקדמים בנחישות לכיוון הבר, רעבים, צמאים ומייחלים לחווית מוזס כהלכתה (גילוי נאות: שנינו חובבי מוזס ותיקים). על הבר - א', ברמן שזו לו משמרתו האחרונה. הבר של מוזס קטן, אך לחובבי הישיבה על בר - מומלץ בחום. אין לו תפריט מיוחד מלבד מנת בר אחת (כבר טעמתי אותה בעבר והיא מומלצת לאללה) - מיני מי (59 ₪) הכוללת 3 מיני בורגרים, 100 גרם האחד, בשלוש גרסאות שונות. מושלם לגרגרנים חסרי יכולת החלטה.

א' נראה לנו בחור רציני ואנחנו מחליטים לבחון את יכולותיו עם שני קוקטיילים: אני - שיודעת מה אני אוהבת בכוס המרטיני שלי - מבקשת מרגריטה קלאסית (38 ₪), קוקטייל פשוט להפליא שבכל זאת מתקשים רבים להכינו כראוי. וי' מבקש שיפתיעו אותו. המרגריטה מתגלה כמושלמת ומגיעה עם כתר המלח המתבקש (הללויה!). אני נושמת לרווחה, אנחנו בידיים טובות הערב. גם הקוקטייל של י' - אפל מרטיני (40 ₪) שלא מכיל דבר מלבד אלכוהול, מצוין ועושה את העבודה. יש בו וודקה, מידורי, בד אפל, שנפס ומרטיני ביאנקו, כשהאחרון הוא תוספת של א'. הצליח לו.

לראשונות אנחנו הולכים על נאגטס עוף בקרמל תפוזי דם חריף (38 ₪) ועל מוזס צ'אנג - פרוסות פילה בקר צרוב קר (39 ₪). א' מודיע לנו שזו מנה שמחייבת לחם וחמאה. אנחנו לא מתווכחים (15 ₪), ומוסיפים גם חצי מנה של סלט אנדיב ואגסים (34 ₪) - יוזמה מבורכת שמאפשרת להזמין חלק מהסלטים בגרסה מוקטנת.
הנאגטס היא מנה כלבבי. אל תחשבו אפילו על נאגטס של מקדונלד'ס כשאתם מזמינים אותה. הו לא. מדובר בנתחי עוף בבלילה שטעם התפוזים מורגש בה ומוסיף לה נופך משובב, המוגשים על מצע סלט גזר וקולורבי עם רוטב צ'ילי מתוק, אבל לא זה התעשייתי, אלא כזה שלבטח רקחו אותו במקום. בכל מקרה, הוא מתאים בול.
גם המוזס צ'אנג הסב לנו אושר. פרוסות לא עבות מדי של פילה בקר, אדמדם ומשובח, מוגשות כשעליהן נחות פיסות לימון מפולט, קרעי כוסברה ופרוסות צ'ילי. פרשנות אסייתית משובבת שבשילוב עם פרוסת לחם וחמאה, הייתה יציאה מעולה.
גם הסלט לא איכזב - מבחר עלים ירוקים, עלי אנדיב, פרוסות אגסים, אגוזי לוז ופירורי גבינה כחולה שתובלו בנדיבות בוינגרט חרדל . חצי מנה תספיק בהחלט לספק את מנת הויטמינים ותחושת הצדיקות - הנה, אכלנו גם ירקות בין שלל השומנים מן החי.

ממקום שבתנו על הבר הצדדי השקפנו אל עבר המסעדה ההומה. תמיד מלא במוזס והאמת, אין כל פלא. מבנקאים ואנשי עסקים מעונבים בצהריים ועד צעירים עם רעב חשוד בשעות הקטנות של הלילה, המסעדה מתאימה למגוון רחב של סועדים והתפריט מציע, מלבד מבחר פרשנויות להמבורגר, גם מנות רציניות יותר.

נאמנים לתפקידנו, בחרנו לדגום את שתי האפשרויות: ארט בורגר (55 ₪) לי' וספייריבס (88 ₪) עבורי. ארט בורגר, המבורגר הדגל של מוזס, מורכב מ-250 גרם של בקר, עגל וכבש בקיצוץ גס. זה ההמבורגר האהוב על י', כך שהפתעות לא היו. מצוין ,כרגיל, תודה רבה. י' חובב הרטבים נעזר ברטבים המעולים שמיוצרים במקום: טבסקו צהוב, קטשופ פלפלים (מופלא!), מיונז ביתי וקטשופ וחרדל של היינץ. רק רוטב ברביקיו חסר לנו תמיד (שומעים? מוזס? עשו טובה!).
את הספייריבס אני אוכלת בפעם הראשונה במוזס, אבל לא הופתעתי לגלות שגם הן מצוינות. 4 צלעות שנמשחו במולסה, קורמלו קלות ונצרבו בגריל, מוגשות עם רוטב אדום-צהוב מתקתק-חמצמץ שמקבל את טעמיו מאפרסקים וצ'ילי אדום. נפלא. ספייריבס תמיד מסתדר לי עם מתיקות (לא רק לי, מן הסתם) וזו אחלה פרשנות. הבשר מצוין ואני אך בקושי מצליחה לסיים אותו. האכזבה היחידה נרשמת בחזית טבעות הבצל שהזמנו, שמתגלות כשמנוניות מדי ולא מגרות בעליל.

כדי להמשיך ולבחון את יכולותיו האלכוהוליות של א' הברמן, ביקשתי להמשיך עם בלאדי מרי (38 ₪) - עוד קוקטייל קלאסי פשוט, שלעתים נדירות אני מקבלת אותו לשביעות רצוני. א' לא איכזב וסיפק בלאדי מרי כהלכה - חריף מספיק, עם נגיעת אנגוסטורה ובמקום מקל סלרי (פויה!), שיפד מלפפון ועגבניה על שפת הכוס והצחיק אותי לאללה.
י' יצא להפסקת הסיגריה המסורתית (שבזמן האחרון אני מסרבת להתלוות אליה) וא' ניצל את ההזדמנות להזמין אותי לצ'ייסר. פליימינג ונילה (16 ₪) מתוך תפריט 'לשתות ולנגוס' הוא צ'ייסר של סטולי וניל, עליו מונח פלח לימון מקורמל (בברנר! מרשים ביותר). הדיעות חלוקות באשר לסדר, אנחנו קודם נגסנו ואז שתינו. יופי של שילוב.

אנחנו מנסים לסיים בזאת, אך מנהל המשמרת - ששמע שאנחנו מתכוונים לעזוב ללא קינוח - מתעקש שנסיים עם קרם הברולה האגדי של המקום (34 ₪). קרם ברולה? אני זוקפת גבה בספקנות, אך האיש יודע מה הוא אומר. גוד דאם! מדובר בהברקה. קרם ברולה סמי-פרדו (קפוא למחצה) שמגיע בשתי קומות ומעליו קוביות אננס מקורמל. המרקם מושלם, הטעמים מדויקים ואספרסו כפול של מאורו (הקפה המושלם, ועל זה אני מוכנה להתווכח בכל רגע נתון) חותם לנו ארוחה מצוינת, ערב מהנה במיוחד ועוד חווית מוזס מוצלחת לארכיון.

* הכותבת הייתה אורחת המקום. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי