NG - בעיקר בשר, לא רק

אח...אנג'י... לו הייתי דיוויד בואי הייתי כותבת לך שיר, אשכרה. מה כבר לא אמרו על המסעדה הזאת, כולל תארים מכובדים שמגיעים לה בהחלט (וממוסגרים, כראוי, בקיר הכניסה). יש לי חברה שבכל פעם ששוברים לה את הלב (וזה קורה, לצערנו, לא מעט) מיד רושמת לעצמה פתק מהרופא להתייחד עם האנטרקוט שלה על הבר ב-NG.

הבחורה העקומה משהו (מהלוגו, לא החברה שלי) שקורצת/ פוזלת לעברי משלט חוצות קטן ברחוב, מספיקה כדי להוציא מקיבתי שיר געגועים קטן ומבלוטות הרוק שלי להכנס לפעולה. אנג'י היא מלכת הבשר, ועל זה אין עוררין, אבל לאחרונה גונבה השמועה לאוזניי (מה לעשות, אני קרובה לצלחת) שהגברת החליטה לרעות בשדות לא לה והחלה להציע אסקרגו (שבלולים, בואו נהיה ישירים) בתפריטה.

עכשיו, אני מחשיבה את עצמי כבחורה עם מנעד קולינרי רחב, ואת רוב הדברים שרציתי לטעום כבר טעמתי, אבל שבלולים טרם הספיקותי. תיכף ומיד ארזתי את י' (שרק שמע אנג'י והחל להשמיע קולות נמוכים של ציד, מלווים בריקוד גשם קטן) והתייצבנו בפתחה.
הציעו לנו על הבר, אבל העדפנו שולחן, כזה שמשקיף אל קיר הטפטים עם השושנים האדומות, זה שפעם (אחרי קצת יותר מדי וויסקי) הייתי משוכנעת שהוא פרחי הקרפצ'יו מהמנות הראשונות (כמעט והתערבתי על זה). 1/2 דאנסינג קאמל בשבילי (27 ₪) וחצי פורטר (27 ₪) לי' ואנחנו מוכנים להתמודד עם הבאות.

מנת האסקרגו (45 ₪) היא על טהרת שבלולי היבשה הארץ-ישראליים שמגודלים במיוחד עבור המסעדה. י' נראה מזועזע בעליל כשהזמנתי אותה ומיד הבהיר ש: א' - הוא לא מתנשק איתי הערב, ו-ב' - הוא הולך על פטה כבד (52 ₪). האסקרגו (שהוכרז ע"י ארגון יונסקו כמזון העתיד בשל זמינותו ושיעור החלבון הגבוה שבו) מוגשים ב-NG בשתי וריאציות: האחת, הקלאסית - בציפוי של פירורי לחם וחמאת עשבי תיבול, והשניה דווקא קורצת למחוזות ספרדיים - תבשיל כהה וסמיך מבוסס עגבניות ונקניקיות עגל ומנוקד שיני שום שלמות ונימוחות.
על צלוחית כסופה ובה שקעים מתאימים נחה לה שישייה עגלולית ולצידה כלי המשחית הנחוצים כדי לשכנע את חברינו להיפרד מביתם. האמת? דווקא טעים. המרקם לא היה רירי כמו שחששתי, אלא דווקא לעיס והרוטב השומי בהחלט עושה את העבודה.
גם הגרסה התבשילית הייתה טובה וללא ספק פחות קינקית. החברים התחזו להם לנקניקיות, הנקניקיות היו מצוינות וכל העסק היה מעדן לא קטן.

י' מצידו, לא ניסה להסתיר את האימה שעל פניו והתרכז בפטה הכבד שהגיע עטור מחית כמהין ובלווית ריבת חצילים נהדרת. הפטה, שעשוי מכבד עגל דווקא, היה גרגרי עם אותו טעם עמוק ומעט מריר שיש לכבד עגל. מחית הכמהין הוסיפה משנה עומק לכל הענין והריבה תרמה את המתיקות המתבקשת. ביחד עם סלסלת הלחם הכפרי שנחתך בפרוסות עבות והיה טרי וטוב - זו הייתה מנה שבעיקר צריך להיזהר ממנה אם רוצים להמשיך לדבר האמיתי. כמובן שלא נזהרנו וכילינו אותה עד תום.

הייתי צריכה להביא איתי מצלמה כדי להנציח את הנהרה שנשפכה על פניו של י' למראה מגש הפורטרהאוס (270 ₪) שהגיע לוחש ורוחש ומפיץ ניחוחות, אל השולחן. מבט ששמור לנשים יפות במיוחד שעוברות מולו ברחוב או לגיטרות וינטאג'. ניחוחות החמאה והבשר הנצלה בה והמראה היפהפה של 1.200 ק"ג של בשר ועצם אחת שאנחנו הולכים להעביר בינינו באקט רומנטי במיוחד... אוי אנג'י, מה את עושה לנו...

נתחי סינטה מצד אחד, נתחי פילה מצד שני וים של חמאה כדי ללטף את כל זה. שומן שניגר על הלחיים והמלצרית שמניחה בתיזמון מושלם מגבונים (תודה לאל שלא שצריך להיאבק עם אריזה סרבנית באצבעות נוטפות שומן). כן, גם יש פירה תפו"א ובטטה, ויש תרד חלוט עם שעועית עשויה אל-דנטה... אבל יש בעיקר הרבה בשר, גבר, אישה ועצם אחת שעכשיו מסתבר שאנחנו דווקא רבים עליה. אין רומנטיקה ב-NG. זו מלחמת קיום.

מחבת הברזל הרוחשת מספקת אפשרות לצלות עוד מעט את הבשר המוגש MR (ולא סתם אלו ראשי התיבות של שמי). י' עושה את זה ואילו אני חוטפת לי לצלחת נתחים נאים, רכים ומושלמים, שנותרים כאלו בזכות חיתוך גבוה שמשאיר את הבשר בדרגת העשייה לה נועד. ברקע פליי-ליסט גאוני ואנחנו מהמהמים בסיפוק עם דילן, יאנג, הרולינג סטונס, הביטלס ושאר הבלחות איכותיות.

Don't think twice, it's all right מרגיע דילן, ואני מפרשת את זה כהסכמה להזמין קינוח, למרות שכרסינו מלאות עד להתפוצץ. אבל יש לי חולשה לפאי הערמונים (32 ₪) וגם הוא הולך בדרך כל בשר חיש קל.

אנחנו כושלים אל הלילה המתפוצץ מזיקוקין לכבוד 100 שנות תל אביב ומברכים על אנג'י, על הלילה ועל הפרה שעשתה לנו את הערב.

* הכותבת הייתה אורחת המקום. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי