מנוחה בליאלי ביירות

דמיוני סוער למראה פולחנים דתיים. יו-ניים-איט: שריפת גופות בוורנאסי, סילוק שדים שנטפלים לבתולות תמימות באפריקה, טכסי תיקשור והחלפת מתכונים עם אלילי האנדים בהשראת הקקטוס הנרקוטי סאן-פדרו בקרב צאצאי האינקה. מצד אחד הם מעוררים בי התרגשות אל מול אמונת האנשים בכוחות שבאים מן הצד האחר, ומן הצד השני אוחז בי הפחד מן האקסטזה המשתלטת על התודעה. ובעצם, בשביל לחזות בפולחנים סוערים, מתיזי קצף ומסעירי הורמונים לא צריך להרחיק לכת ליבשות מרוחקות, ואפילו לא צריך לסמוך על מסך הטלביזיה שיעביר אלינו  בפריימים ערוכים את עיקרי הטקס. קחו מקל, קחו תרמיל וסעו בל"ג בעומר לגליל. לא תאמינו למראה עינכם.

כמעט בעל-כרוחנו נקלענו, חברתי ואני, לאנדרלמוסית ל"ג בעומר בהר מירון בצהריו של חג האש בטיול מים לגליל העליון. בהתחלה זה היה נחמד. צבאות של מאות אלפי חרדים, חלקם לבושים שחורים, אחרים מפוספסים והנותרים לבנים, המשתייכים למסדרים וכיתות הנבדלים במלבושיהם, נוהרים במאות אוטובוסים ובאלפי רכבים מן הערים ומקימים ערי אוהלים המזכירות את יציאת מצריים.  אך עד מהר כבר רצינו לברוח מטקס גיזוז ראשי העוללים, להימלט כל עוד נפשנו בנו מן השאון ההמונים המתערבב במקהלת קלייזמרים ושופרים, הקורעים את עין השמיים בתרועותיהם ויוצרים אווירת כאוס מהולה באמונה.

ובתוך כל זאת, ניחוחות הבשרים הצלויים, המון האדם והכימיה של העיכול בשעת צהריים פתחו לנו את התיאבון לאיזה חומוס רגוע. התרחקנו מעט מן ההמולה היהודית ונחתנו ברוגע של מסעדת ליאלי ביירות הותיקה בכפר גוש חלב. המסעדה ממוקמת על כביש 89 המקשר בין כרמיאל לסאסא, היא מרווחת ויכולה לארח 120 אורחים כשהיא פועלת כמסעדה או באירועים מוזמנים מראש. מזגן חזק, נוף פסטוראלי ונינוחות ים תיכונית קיבלו את פנינו והיו ניגוד מקסים לטכסי הגיזוז שנערכו כל העת הרחק באחוזת הקבר של הרשב"י, זצ"ל. הזמנו חומוס עם טחינה (20 ₪), סלט תבולה (20 ₪), סלט אבוקדו (20 ₪) וקנקנן לימונדה ביתית (20 ₪). עם הסלטים הוגשו חמוצים כשהמעניינים שביניהם היו חצילים מיניאטוריים בכבישה ביתית. זו הפעם הראשונה שאכלתי את הדבר האמיתי ולא את הספק חצילים ספק סגולים-בוהקים שמוצעים בפלאפליאדות בתחנה המרכזית. ואיזה הבדל.

החומוס, כוכב הארוחה, הוגש ומעליו טחינה לבנה סמיכה וקציפתית, שמן זית מעקצץ ופטרוזיליה לרוב. מרקמו היה חלק וקטיפתי ונמשח בתענוג עם כל תנועת ניגוב של הפיתה החמה שהגיחה מתנור הפיתות הישר אל שולחננו. סלט הטבולה נקצץ גס, והכיל פרופורציה גדולה של עשבים טריים בטעם מרוכז ומרענן. כראוי, הוא תובל במיץ לימון, מלח ושמן זית וטעמיו היו נקיים ומענגים. תיבול דומה קיבל סלט האבוקדו.  התרשמנו מכך שבמטבח של ליאלי-בירות הצליחו למצוא בעונה זו של השנה אבוקדו כה ירוק וצחור. רצועות דקיקות של פלפל אדום מוחמץ הוסיפו טעם וצבע לסלט הטעים אותו ניגבנו בפיתות המהבילות כאילו היה חומוס, אחלה שילוב.

קפה עם הל על חשבון הבית עם בקלוואה שמוגשת בקשיש השאירו לנו טעם מתוק והשיבו לנו חיים לפני שנפרדנו לשלום מהר מירון הניבט דרך החלונות הגדולים, שלו וירוק ומזמין, אפילו ביום כזה של המולה חריגה. פינינו דרומה, הרחק מן הטכסים, אל הכנרת הרגועה והיפה, שקיבלה את פנינו באדוות קטנות לרחצה לילית לאור חצי הירח של אמצע חודש אייר.

*הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי