ההיסטוריה חוזרת

נפגשנו כך

אם הייתה ניתנת  לי הבחירה היכן ומתי להיוולד, כנראה שהיתי הולך על חיי אציל רומאי. מתחבר לי טוב לכלות את ימי במשתאות שנמשכים שבוע שלם וכוללים גמיעת יי"ש, זלילה ושאר הנאות הבשר, וגם טוב לי לחיות לאור הרעיונות הפוליטיים של התקופה ההיא, המתמצים, למיטב זכרוני משיעורי ההיסטוריה בתיכון, בשלטון העם וברחצה במעיינות חמים. בתור רומאי גאה, בין משתה להמלכת קיסר בטח הייתי נוסע לחמת גדר לטבול בבריכות הגופרית הנובעות מעומק האדמה ולהתפנק על ארוחה על גדות הירמוך. ובעצם, לא צריך להיכנס למנהרת הזמן, והמציאות הישראלית מגשימה את הפנטזיה; ביקור באתר המודרני בחמת וביקור באחת מארבע המסעדות באתר הנופש, והרי לכם אורח חיים רומאי בין המאה ה-21. רבותי, ההיסטוריה חוזרת!

על המקום

חמת גדר שוכנת במשולש הזהב בין ישראל, סוריה וירדן. ארכיאולוגיה מרשימה מימי הרומאים היא מזכרת חיה ובועטת למסורת הנהנתנית בת אלפיים השנים. מאז קום המדינה עבר קו הגבול מצד לצד, והנביעות נמצאו פעם בירדן, אחר-כך היו מובלעת סורית ומאז 67 ועד עולם- אנחנו. האתר המודרני נחנך בשנות ה-70, ולפני כמה שנים עבר שיפוץ מן היסוד, אז נבנו בריכות שעשוע של מים מתוקים, הורחבו הבריכות התרמיות, נוספו תותחי מסאז', ונבנו מלתחות מפוארות. חוות התנינים המאפשרת גישה קרובה (אך בטוחה) לזוחלים מרובי השיניים, וגן החיות הקטן נותרו נעימים כשהיו. את הביקור באתר התחלנו בטיול רגוע בינות לחיות והצטרפנו לטקס ההאכלה של מוניקה, נחש פיתון שאורכה שמונה מטרים. משם המשכנו לרחצה בבריכות הגופרית. הטבילה במים לא זו בלבד שהחליקה את עורנו והמריצה את הדם, אלא גם עילפה אותנו ופיתחה תיאבון ותשוקה לבירה קרה. התקלחנו, החלפנו בגדים, ושמנו פעמינו אל פגודת העץ, לסעוד את ליבנו במנעמי המזרח במסעדת סיאם.

פתיחה

סיאם פועלת באתר מזה מספר שנים, אך לאחרונה החליפה בעלות ועברה ריענון עם שף חדש שמנהל את העניינים. לאחר כמה שנות תרדמה, רוחות טובות נושבות בין כתלי העץ. עבודת המטבח שודרגה ועטרת המנות הושבה ליושנה. הבקשה הראשונה שלנו מן המלצרית הייתה חצי ליטר גולדסטאר עבורי, וחצי קרלסברג לרעייתי שתחייה (24 ₪). עם הבירות נשנשנו את תקרובת הפתיחה, וגם חטיף דג מצוין במעטפת בירה פריכה (28 ₪). לאחר שהרגענו את הצמא ואת דקירות הרעב הצצנו בתפריט. כיאה למטבח שף, התפריט בסיאם ממוקד ומתרכז במספר מנות מצומצם שנבחר בקפידה. בהמלצת המלצרית חלקנו מרק דגים חמוץ חריף בניחוח עשבוני של למון גראס (28 ₪) שהיה טעים אך חשבנו שאפונה סינית שלוקה ונבטים עסיסיים היו משדרגים אותו פלאים.

מנה מנצחת

הנשנושים שבאו אל פינו עד כה ריפדו היטב את הקיבה לקראת המנה העיקרית. בת-זוגי בחרה במנה קלה של עוף מוקפץ באגוזי קשיו (70 ₪) ואנכי בחרתי במנה מיוחדת של בקר בסגנון מונגולי (80 ₪). המנות העיקריות מוגשות בכמות נאה. בכלי הגשה מסורתי נפרד מוגשת תוספת, אורז או נודלס. גודל המנות מרשים, ובהנחה שכבר אכלתם מרק או מנת פתיחה, מנה אחת יכולה להשביע שני סועדים. המנות הוגשו במחבתות ברזל מלהטות ששמרו על החום במשך הארוחה. העוף היה מתקתק וטעים, והוא תובל בסויה ובמעט ג'ינג'ר שהעניקו טעם עשיר אך לא משתלט. לקוביות העוף נוספו הרבה אגוזים פריכים ומגוון ירקות שהפכו את המנה לצבעונית ומצודדת. מנת הבקר הייתה מעניינת יותר ולקחה את האליפות: נתחי בשר רכים וספוגים במרינדה הוקפצו ברוטב שעועית שחורה בתיבול סויה ומגוון תבלינים אקזוטיים. הצבעים העזים של הירקות העניקו רמה אסתטית גבוהה.

חשבון בבקשה

אחרי שהשפיות חזרה לכרסנו, נשענו אחורה בכיסא, פתחנו כפתור במכנסיים והבטנו סביב. תקרת העץ, כלי ההגשה המוקפדים ובריכות הגופרית שבחוץ הזכירו לנו שאנו חיים חלום רומאי. החשבון הסתכם ב-254 ₪ . אגב, למתכננים מראש מוצעים דילים שווים שכוללים כניסה לאתר ומחיר ארוחה, ודילים אחרים שכוללים גם טיפולי בריאות ועיסויי ואף לינה במלון הבוטיק הייחודי, בו יש בריכות רחצה פרטיות בכל חדר. לסיכום: בישראל, נהגו כמו רומאים.

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי