הרבה דברים השתנו מאז שנת אפס לספירה. המצאנו מכוניות, יצאנו למסעות הצלב, גילינו את אמריקה, טסנו לירח וכו'. אבל דומה שדווקא בתחום החשוב ביותר ללבנו ולקיבתנו, חלו מעט מאוד שינויים במילניום הנוכחי. ולמען האמת, גם בזה שקדם לו.
נכון, תפוחי האדמה והתירס הצטרפו לשולחננו, וגם גילינו כמה תבלינים חדשים מהמזרח. אבל עם יד על הלב, אי אפשר לטעון ברצינות שאבות אבותינו, לפחות אלה שידם הייתה משכלת לכך, אכלו יותר טוב מאתנו.
הפירות והירקות שלהם לא היו מלאי מים וסיליקון. הטלה והפרה לא פיטמו את עצמם למוות במכלאות צפופות, הלחם לא נאפה בפס יצור המוני ומדכא. והעיקר, בהיעדר טלוויזיה, וידאו, אינטרנט, כבלים, רדיו ועיתונות, למזון ולתרבות המזון היה חלק הרבה יותר חשוב בסדר יומו של האדם. הרבה יותר זמן הוקדש לתכנון של ארוחות, לעיצוב טעמים קטנים ומיוחדים ולסעודות מפוארות.
האדם המודרני, שטרח כל כך הרבה בשביל להמציא לעצמו טכנולוגיות שיקלו על חייו, הפך למשועבד לטכנולוגיות. במקום להנות מהאוכל, אחד התענוגות הבסיסים ביותר, הפכנו כולנו, מרצון ולא מרצון, לעבדים במסלול הבלתי נגמר של מזון מהיר, דיאטות, רגשי אשמה וכו'.
אולי במילניום הבא יהיה יותר טוב. אבל בעצם, אולי לא.
/asado0810.jpg "קישור לכתבה בשם אסאדו ארגנטינאי: הארוחה שמתחילה הרבה לפני הביס")
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת