העיר האבודה

השם המסתורי 'העיר האבודה', הממוקמת בנגב הצפוני-מערבי, ניתן לאתר הקדום על ידי החוקר יהודה נבו – איש מדרשת שדה בוקר. מדובר באתר גדול ומרתק במיוחד מן התקופה הביזנטית המאוחרת, והתקופה המוסלמית הקדומה בארץ ישראל (מאות 6-7 לספירה). האתר חבוי מעבר לגבעה נמוכה, בסמוך לכביש מספר 40, כ- 300  מטרים מצפון לצומת חלוקים. מדובר ביישוב קדום המשתרע על שטח נרחב, ועל פני כמה וכמה ערוצים מדבריים המעובדים בטרסות חקלאיות. זהו אתר גדול, המכיל עשרות מבני אבן, ושרידי התיישבות אנושית מרשימים. 

תחילת המסלול במגרש החניה הסמוך לשלט חום עליו כתוב – 'חגי' (כ- 300 מטרים מצפון-ערב לצומת חלוקים על הכביש המוביל למשאבי שדה) כאן נחנה את הרכב, ונצא אל מצפור חגי המתנשא מעל לכביש. חגי אבריאל, איש שדה בוקר, ואחד ממקימי משאבי שדה, הינו דמות מפתח בסיפור הקמת שדה בוקר. המצפור לזכרו מנציח את סיפורו של הסגן הצעיר, ששירת ביחידת מודיעין בפיקוד דרום בשנים 1950 – 1951. עם שחרורו הוא פונה להקמת גרעין לייסוד יישוב במדבר. קבוצת הצעירים עימה נמנה חגי מקימה במאי 1952 את שדה בוקר. בקבוצה עימו חברה גם חיילת צעירה, ששירתה תחת פיקודו של חגי. זוהי ברברה פרופר (נערה צעירה שעלתה מגרמניה בלי משפחה, ואומצה בירושלים על ידי הרופא המוכר ד"ר עמנואל פרופר מבית החולים משגב לדך). ברברה מוכרת לעם ישראל בתור – הרועה משדה בוקר, שנרצחה בפיגוע הדמים בספטמבר 1952, על ידי רועים בדואים, בסמוך לשדה בוקר. על שמה יוקם לימים על ידי קק"ל, חניון הרועה, בו מסתיים מסלולנו זה. 

ממצפור חגי נשקיף אל שדה צין, אל שדה בוקר, ואל רמת עבדת וחוד עקב הנשקפים מדרום מזרח. מהמצפור נצא בשביל מסומן ירוק, שיובילנו אל הערוץ שמדרום, בינות לטרסות חקלאיות, ובין מבני אבן רבים של אתרי 'העיר האבודה'. השביל הירוק יובילנו דרך קבוצות מבנים, לאורך הערוצים ביניהם משתרעים שרידי היישוב, כשפנינו במגמה דרומה. ליד מבנה אבן הסמוך לשביל, נסטה שמאלה (מזרחה) נלך כ- 50 מטרים, אל עבר מחשופי סלע גיר, עליהם שפע ציורי סלע, וכתב ערבי קדום. ממחקר הכתובות שנמצאו באתר (ותורגמו על ידי הפרופסור משה שרון) נראה כי לפנינו אתר מיוחד של חברת נוודים, החיה בשולי החברה הנוצרית בתקופה הביזנטית. מדובר בפאגאנים, שעברו בשלום את תהליך ההתנצרות בנגב (במאות 4-6 לספירה), ועם הכיבוש הערבי, אימצו במאה השביעית את דת האיסלם. רבות מן הכתובות הינן בעלות אופי דתי פולחני, ועוסקות בבקשת סליחה ומחילה מאללה. מגוון השמות מצביע על אוכלוסייה ממקור שמי ערבי. באתר נמצאו מאות כתובות וציורי סלע. 

נמשיך חזרה אל השביל, ועימו דרומה (השביל מסומן היטב) אל עבר מבנה גדול נוסף – זהו מסגד פתוח גדול, בו ניתן לזהות עדיין את קיר ה'קיבלה', ובו ה'מחרב' (גומחת התפילה המוסלמית, הפונה למכה). מן המסגד ממשיך השביל דרומה אל חניון הרועה, שם התקינה קק"ל עבורנו מתקני נופש פעיל, צל עצים רב, ושולחנות פיקניק. עם סיום המסלול אפשר להיכנס לאתר המשופר, והמשודרג של צריף בן גוריון הסמוך.