אדומה שלי

הסינית האדומה היא אחת מהמסעדות הוותיקות בעולם המסעדות התל אביבי בכלל ובעולם הבישול המקומי-אסיאתי בפרט. התפריט הקבוע שלה מושך לקוחות רבים שלא עוזבים אותה כבר 27 שנה.זו היתה אחת מהמסעדות הראשונות שהכניסה את הטעם הסיני ללב ליבו של החיך הישראלי. כל מה שנתפש בעינינו כיום כמעט כמובן מאליו בבישול הסיני בישראל – התחיל שם, במסעדה הקטנה בצפון דיזנגוף.

יצאנו לבדוק מה קורה אצל אוהדת הפועל הנצחית הזו (רק תשאלו את עצמכם, הסינית האדומה – על שום מה) בשעות הארוחות העסקיות. מסתבר שבין 12:30-17:30 תוכלו לבחור בין שני סוגי ארוחות עסקיות; בשרית שעולה 60 ש"ח לסועד, וארוחת דגים שמחירה הוא 70 ש"ח לסועד. הראשונה כוללת מרק לפי בחירה (וון טון, ירקות, תירס, וחריף חמוץ), מנה בשרית (בקר, עוף או לבן בליווי רוטב לבחירתכם), אגרול, אורז מטוגן או מאודה, מנה אחרונה (ליצ'י, סורבה, בננה מטוגנת, אננס מטוגן) ותה סיני. עסקית הדגים כוללת מרק דגים, אגרול, דג (לפי בחירתכם), מנה אחרונה וכמובן – תה סיני. שתי הארוחות מלווות בשתייה קלה.

בחרנו, כמובן, באפשרות הבשרית. התחלנו במרק וון טון ותירס. כופתאות הוון טון נימוחו בדיוק במידה הנכונה והותירו מאחוריהן את הבשר המעודן, הדרוש בדיוק לסוג מרק שכזה. התירס, כרגיל, היה מתקתק ומוצלח מאוד. האופנוען נשטף ברצף של זיכרונות ילדות מארוחות רבות שהעביר במקום כילד, והכריח אותי להבטיח שניקח שתי קלאסיקות למנות העיקריות; בשר לבן ברוטב חמוץ מתוק ובקר ברוטב סצ'ואן.

"הסינית האדומה" היא מקום ששומר על המסורת שבנתה ומיתגה אותה בתור הגרנד-מאמא של הסיניות בתל אביב. הטינה טרנר של עולם המסעדות התל-אביבי. הם שומרים על העיצוב והאוכל בקנאות, וגם המלצרים והמארחות האסייתיות לובשים כולם בגדי משי מעוטרים שמזכירים עולמות אחרים, רחוקים מכאן. כשעוברים ליד המסעדה בשבתות בבוקר רואים כבר מרחוק את התור שאופף אותה. במהלך הארוחה ראינו גם שליחים שנכנסים ויוצאים ללא הרף. כל הסימנים מצביעים על כך שהגישה של הסינית האדומה משתלמת לה.

בינתיים, הגיעו המנות העיקריות. הרמז המטרים לבואן הוא המבער שמונח בחגיגיות על השולחן. חיככנו ידינו בהנאה – בואו הממשמש של הבשר תמיד מכניס אותנו למצב רוח טוב. טעמן של המנות היה מדויק ומוקפד, כפי שהיה מיום פתיחתה של המסעדה. הרוטב החמוץ-מתוק הוורדרד השתלב בהצלחה רבה עם הבשר הלבן והסצ'ואן גרם לנו להמשיך לנשנש עדלאידע. אחרי ארוחה כזו, צריך קינוחים קלילים, שיקלו על הקימה מהכסא. האופנוען בחר בסורבה קליל ומעניין בטעם נענע ולימון ואילו אני, נשארת נאמנה לזיכרונות ילדות, קינחתי בסלט פירות קיצי.

אין ספק שהעסקית של הסינית בהחלט משתלמת מכל המובנים – האוכל טעים ולא מכביד מדי באמצע היום, ואופייה המיוחד של המסעדה מאפשר לסועדים להרגיש שהם נמלטים למקום קצת אחר בגוון של חרסינה מעוטרת שהגיעה ממרחקים. גם התמחור עצמו הגיוני ומשתלם. חוץ מזה, הרבה אדום תמיד עושה טוב לעור הפנים.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי