סלטימבוקה בנווה צדק

הגענו לבליני, אמא ובת, בערב אחד גשום של אמצע שבוע. היתה לנו אפילו סיבה טובה – חגיגות הולדת, שתמיד נותנות לגיטימציה להפרה בוטה של כללי המחיר והקלוריות. הפרנו ועוד איך הפרנו...

בליני ממוקמת באחד המקומות הקסומים בתל-אביב, מרכז סוזן דלל בנווה צדק. קורות עץ גדולות ניצבות במרום התקרה הסופר גבוהה, חלונות עץ מיושנים, אח מאבן, אורות צהובים ומפות משובצות, משלימים כולם את האווירה האיטלקית-כפרית. 12 שנים היא כבר שורדת בכבוד באותה נקודה, ועובדה זו לבדה מעידה משהו על האיכות שצפויה להתגלות כאן בהמשך.

על השולחנות, ממתינים בציפייה ללחם המתקרב, ניצבים שמן זית, חומץ בלסמי ומלח גס. מלצר אדיב ומסביר הגיע עם אותו הלחם (הקלוי) וסיפר שהוא מכיל עגבניות מיובשות, זיתים שחורים ועשבי תיבול. עם הלחם הגיעו גם שני ממרחים: פסטו בזיליקום, ופסטו פלפלים קלויים - 8 ₪ (האחרון, שמכיל גם עגבניות מיובשות ושום, נעלה במיוחד ומסכן בצורה חמורה את האפשרות להפסיק לנשנש ממנו). בכל קנה מידה – מדובר בספתח עצבני. הספתח עוד הושלם עם קוקטייל בליני קפוא, שעל שמו נקראת המסעדה, ובגרסתו המקומית מכיל רום, שמפנייה ונקטר אפרסקים (19 ₪) ומהווה אפריטיף מצוין גם לאלה שלא חזקים בתחום האלכוהולי.

הזמנו ארוחת טעימות, שמוצעת מדי פעם במסעדה, במחיר שווה במיוחד ביחס לתמורה (בסביבות 129 ₪ לסועד). רק כדי להזהיר מראש, כמות המנות שזרמה אלינו באותה ארוחה היתה על סף הבלתי אפשרית, אז הכינו את בלוני החמצן ותתכוננו לצלול. המנות הראשונות שהגיעו היו פלטת אנטיפסטי (49 ₪ בתפריט הרגיל), שכללה חציל בדבש ובלסמי, כרובית בחרדל דיז'ון וצלפים, עדשים מוקפצים עם עגבניות מיובשות ובצל סגול, בטטה אפויה ונימוחה, כרישה ברוטב תפוזים ובלסמי ופלפלים קלויים בשמן זית ושום. העדשים, הכרישה והבטטה היו ראויים לצל"ש מיוחד; אח"כ הגיעו סביצ'ה מוסר: נתחים נאים של מוסר ים במשרה מרק עגבניות קר (שהיה מעט מלוח מדי לטעמי), וסלט חסה אמריקאית עם פרשוטו מעושן, כדורי מוצרלה וגירודי פרמז'ן, שממש כפי שהוא נשמע היה טעים באופן מושחת לחלוטין. ליווינו את הארוחה בשתי כוסות סן ג'ובזה של גמלא (יין פירותי, צעיר וטעים).

מנות הביניים (אתם עדיין נושמים?) היו ספגטי אליו אי -אוליו (32 ₪) ופטוצ'יני כמהין ושמנת. הספגטי נעשו בצורה פשוטה ומדוייקת; היו אל-דנטה ולוו במידה הנכונה של שמן זית, שום, עשבי תיבול ומעט פלפל שאטה. הפטוצ'יני על בסיס השמנת, קיבל את הארומה המיוחדת של הכמהין, והסתכם בעוד V למטבח.

כעבור שעה וחצי...
אחרי ששרדנו את קו האמצע של הארוחה ונחנו קצת (המלצרים האדיבים נתנו לנו מרווחי נשימה הולכים וגדלים, כדי שנוכל לעמוד בקצב), קיבלנו את אחד משיאי הארוחה: קערה ובה שחו באושר שני סרטנים וצדפות לבנות ברוטב נפלא של חמאת שום, עגבניות ופטרוזיליה. הסרטנים היו כל-כך רכים שהם נאכלו בכפית בלבד, בלי צורך בפלאיירים למיניהן. מיד אח"כ הגיעו מדליוני פילה עגל צעיר בשמן עגבניות (108 ₪) ומנה שהיוותה שיא קולינארי נוסף: סלטימבוקה (שבאיטלקית פירושה "מקפצת בפה") – סקלופיני סינטה, שגולגל עם גבינת מוצרלה ופרשוטו, ברוטב בלסמיקו, גרפה ודבש. הרוטב היה מתקתק ומושלם, המוצרלה נמסה והפרשוטו נתן טעם וניחוח מעושן לכל היצירה המפוארת, ששווה כל שקל ממחירה (99 ₪). כבוד. הרבה כבוד לשף. ותאמינו או לא, השף, יוגב ירוס, בסך הכל בן 24 (!) וכבר הספיק לצבור קילומטראז' בבליני ובלאס וגאס במסעדת ספאגו המפורסמת. חלק מהמנות שהוגשו לנו היו מחוץ לתפריט הרגיל ונמצאות בסוג של הרצה כמנות היום של המסעדה. לנו רק נותר לקוות שהן יאומצו באופן רשמי ע"י המטבח לתפארת מדינת ישראל.

אם נדמה לכם שזה הסוף, תשכחו מזה, מה זה, לבן אדם לא מגיע משהו מתוק בשביל לסגור ארוחה?
לקינוח הגיעו טירמיסו איכותי ופרפה תמרים ייחודי ואפילו סמבוקה (21 ₪) – דג'יסטיף על בסיס אניס, המגיע בוער באש כחולה, והמלצר מכבה בעזרת אספרסו.

האמת, בשלב הזה המילים כבר נאלמו. יש פינוקים שנוחתים עליכם במפתיע ועושים לכם את החודש, אם לא את כל השנה. בליני הציעה לנו באותו ערב זיכרון, שיישאר לזמן ארוך במיוחד. וכן, אפשר גם לאכול פחות ועדיין ליהנות מאוכל כפרי איטלקי שלא מתיימר להיות גורמה, אבל פשוט מצליח לנצח בכל מנה ומנה.

*הכותבת היתה אורחת המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי