פסח שוב הגיע, ויחד איתו הבלאגן הקבוע של הנקיונות, המתנות, התמיהה איך כבר עברה שנה מפסח הקודם וכמובן טרדת האוכל. האמת, זו לא טרדה כזו גדולה. אם בכלל, זו רק תחושה של מועקה קלה שמלווה אותנו כל שנה מחדש - איך נסתדר בלי לחם? ומסתדרים.

לי קשה בפסח עם עניין אחר שקשור לאוכל - מסעדות. פסח הוא החג הארוך ביותר שלנו, ועם כל האמפטיה שלי למאכלי נוסטלגיה, כמה אפשר לאכול מצה עם שוקולד? הבעיה היא שהרבה מסעדות בארץ, גם כאלו שהן כשרות במשך השנה, סגורות במהלך החג. אולי זה הקושי להתמודד עם תפריט נטול לחמים ותופחים אחרים, אולי המאמץ שכרוך בלהכשיר מסעדה שלמה לפסח ואולי פשוט ניצול לא רע של ההזדמנות לצאת לחופשה.

אבל במושבה יוקנעם ישנה מסעדה אחת שחושבת אחרת. מסעדת טנדוקה החליטה שהיא עושה את המאמץ, מכשירה ומבערת ופותחת דלתות כשרות לפסח לכל אורך החג. החדשות הטובות הן שמעט מאד מהתפריט ישתנה לכבוד פסח, מהסיבה העיקרית שמסעדת טנדוקה היא מסעדת בשרים, ולמזלנו בשר אינו חמץ. בטנדוקה הבשר כשר כל השנה וגילינו שמכיוון שהוא גם בשר מקומי וטרי, הוא פשוט משובח.

כדי להיכנס לאווירת הבשר התחלנו עם מנה של קרפצ'יו פילה (34 ₪) ומנת דגל של המקום - אצבעות כבש (27 ₪). הקרפצ'יו, מעצם היותו עשוי מנתח פילה, היה רך ועדין טעמים, עם בלסמי, פלפל גרוס ומלח ים. הקבבונים הקטנים והנהדרים מבשר הכבש, שנעטפו בבצק טמפורה (בפסח יוגשו בלי הבצק), היו רכים ונהנינו מאוד לטבול אותם בטחינה הסגולה והירוקה שעליה ישבו. מכיוון שכל המנות נעשות במקום היינו חייבים לנסות את הגרבדלקס סלמון (34 ₪) - סלמון טרי כבוש, שהיה עבה יותר משנהוג בדרך כלל ושמחנו על כך, משום שטעמי הדג והכבישה הקלה הורגשו עוד יותר. לצד יין רקאנטי רזרב (105 ₪ לבקבוק) יכולנו להעביר כך ערב שלם, ובעוד זמן קצר מזג האוויר גם ירשה לשבת בחוץ, בגינה הצומחת והמזמינה.

לעיקריות הזמנו פילה בקר (93 ₪) וסטייק אנטרקוט 250 גרם (81 ₪). הפילה, שנצלה למידת מידיום מחמיאה מאוד, הגיע כחלק ממגדל גבוה של בשר וטבעות בטטה נעוצים בדוקרן בשר, כאשר כל זה מונח על פירה תפו"א. אי אפשר לנצח את הרכות של הפילה, והבשר שתובל היטב לא היה זקוק אפילו לטיפה מהרטבים שהונחו לצידו (פלפלת, יין ותאנים וצ'ימיצ'ורי). נתח האנטרקוט הגיע לבקשתי אדום-מידיום-רייר וכאן כבר שמנו לב לשיטתיות בתיבול - החל מהפוקאצ'ה, דרך הקרפצ'יו בראשונות ועד לבשרים, מלח גס ופלפל גרוס הם התיבול העיקרי. פשטות כזו יכול להרשות לעצמו רק מטבח שיודע בוודאות מהי איכות החומרים איתם הוא עובד ואיך להעלות את טעמי המנה עוד רמה מבלי להשתולל עם רטבים ותבלינים מיותרים. האנטרקוט היה יוצא מן הכלל, כשלצידו תפו"א אפויים נהדרים ואפונה סינית, בשביל הרעננות והירוק על הצלחת.

אבל גולת הכותרת של הארוחה היתה ללא ספק ההמבורגר (75 ₪). אני יודע שקשה להשוות המבורגר לסטייק אנטרקוט או פילה, לכן אני לא אשווה. אבל לכל המבורגר אחר שאכלתי אני בהחלט יכול להשוות, והאחד הזה מנצח. מי שנבהל מעט מהמחיר יכול להיות סמוך ובטוח שההמבורגר של טנדוקה נטחן במקום ומנתחי אנטרקוט אמיתיים, וקשה לי להגיד מה בו עושה את ההבדל מלבד עובדה זו. בעצם, אולי זה כל ההבדל ויחד עם הירקות הטריים והלחמניה הגדולה היתה זו מנה שפשוט הפילה אותנו מהכיסא.

בגזרת המתוקים המשכנו את ליין הטעמים העמוקים עם טראפלס שוקולד תוצרת בית (27 ₪) שהיו נהדרים וקינוח מיוחד של קדאיף חלבה (25 ₪). אספרסו בכוס שקופה כמו שאני אוהב, כוס תה Ceremonie המשובח וסיימנו את הארוחה.

כפי שמגדיר המקום, העיצוב הצבעוני שקט ומזמין ויחד עם הניסיון רב השנים של בעלי המקום, המיקום הכפרי משהו בתוך המושבה יוקנעם וכמובן האוכל המשובח, טנדוקה היא ללא ספק אחת הפנינים הקולינאריות של אזור הצפון. נצלו את ההזדמנות לנסות אותה בפסח וללא ספק תחזרו אליה גם בהמשך השנה.

*הכותב היה אורח המסעדה.