אם אתם רוצים לחוש רמיזות של ארומה חוץ לארצית, לשמוע בליל שפות סביב לכם, להרגיש חוויה איטלקית לא מפונפנת אלא יותר בסגנון טרטוריה מחוספסת, פשוטה ולא יומרנית, לכו לארנסטו, מסעדה איטלקית משפחתית וצנועה ברחוב בן יהודה בת"א. ארנסטו, הבעלים האיטלקי שוקק החיים ורם הקול של המסעדה, סובב לו בין השולחנות, רושם הזמנות טלפוניות, ממלצר כשצריך, מחלק הוראות לעובדים ומנצח על הכל ביד רמה יחד עם השף אנג'לו דה לה ריצ'ה שהגיע למטבח המסעדה מארץ המגף הקסומה.   

המסעדה מעוצבת בפשטות, השולחנות עטויי מפות בסגנון איטלקי פרובינציאלי ולצד החלל הפנימי שוכנת מרפסת עץ פתוחה וגדולה שבערב בילויינו בה סיפקה בריזה נעימה ומוסיקה קלילה שהשתדכה לא רע עם האוכל שהוגש לשולחן.

על אלכוהול החלטנו לוותר הפעם מטעמי כאב ראש קל שהבליח ברקות. בדרך כלל, יש להודות, לא הייתי פוסח על איזה קיאנטי קלאסיקו שינעים לחלל הפה ויחליק את המזון בסטקאטו מתוזמר, אבל הפעם הסודה מלאה את מקום האלכוהול ביעילות והכינה אותנו למנות הראשונות שהגיעו במהירות.

צלחת אנטיפסטי זוגית נשאה בכנפיה ברוסקטות עם טופינג של קוביות עגבניות בשמן זית ורמיזת בזיליקום, לצדן – פטריות שמפיניון כבושות, קוביות חצילים מטוגנות, פיסת פריטטה (מן חביתה גדולה עם עשבי תבלין), קישואים מטוגנים ופלפלים אדומים קלויים קלות (צלחת גדולה תעלה 39 ₪, אנחנו ביקשנו ג'סטה לקטנה יותר). ארטישוק א-לה ג'ודייה (19 ₪), מנה מפורסמת שפירושה ארטישוק בנוסח יהודי רומא, נתגלתה כמנה חמודה של ארטישוקים מטוגנים ברוטב לימוני נעים ולא עוקץ יתר על המידה. פוקצ'ה חמימה ופריכה הגיעה לצד הראשונות, נבצעה והיוותה ליווי הולם לאנטיפסטי.

ר', שסירבה בתוקף להופיע בכתבה (ואף הודיעה לי חגיגית כי היא לא מוכנה לתוספות בסגנון של "ר' שסירבה להופיע בכתבה"), חשקה בניוקי אללה (לא זה של בני דודינו, אלא א-לה) סורנטינה (49 ₪) כמנת ביניים מדשנת לפני העיקריות שחיכו מעבר לפינה. ניוקי רכים ברוטב עגבניות וגבינת מוצרלה (פיצה סטיילינג) עיטרו צלחת לבנה רחבת שוליים ושימחו אותה (אני קצת פחות אהבתי, אבל על טעם ועל ריח...).

העיקריות הביאו טליאטה די מאנזו (89 ₪), רצועות אנטרקוט מיושנות וטובות שנצלו על הגריל בתוספת עגבניות שרי ופטריות שמפיניון צלויות על מצע עלי רוקט חרדליים, רעננים ופריכים. השנייה הייתה המנה המוצלחת של הארוחה, קודה א-לה וצ'ינרה (89 ₪), 3 חתיכות שמנמנות של זנב עגל עטויות רוטב עגבניות מפולפל קלות וארומתי וסלרי (הפוקצ'ה עשתה כאן עבודה לא רעה באיסוף הרוטב, אני חייב להודות).

הסודה נמזגה ללא הרף ונגמעה בשלוקים רציניים, הגזוזטרה החלה להתמלא באנשים ותכונה של חמימות אוגוסטיאנית טיפוסית בתוספת בריזה קלילה ונקישות סכו"ם ברקע סיפקו אטמוספרתeasy going שכזו שאך טבעי שהובילה לשלב הקינוחים.

הראשון שהוזמן, טיפוסי למטבח האיטלקי, היה טירמיסו ועוד אחד, שלפי שמו ייתכן ואופייני יותר לזה הצרפתי, נפוליאון (29 ₪ כל אחד) שחתמו יחד את הארוחה בסיומת מתוקה.

לסיכום, יש בארנסטו משהו מחוספס כזה, משהו בעיצוב האנכרוניסטי שכאילו נשאב מן האייטיז, פשוט, נעים ולא מחייב, מאד פמיליארי וחמים. במקום גם מוגשות בצהריים בין השעות 12:30 ל-16:00 ארוחות עסקיות קלילות וכיפיות הכוללות מנה ראשונה, עיקרית ושתייה קלה במחיר מפתה ביותר (29 ₪).

*הכותב היה אורח המסעדה.