הייה לי חבר

מי שמכיר אותי יודע שאני ותל אביב כבר שנים במשבר אמון. לא יודעת, העניין די מיצה את עצמו בינינו. הכל התחיל שהתחלתי לרעות בשדות זרים (הרצליה צפונה) ולמצוא אלטרנטיבות קצת פחות בנאליות לעיר הגדולה. כך מצאתי את עצמי לא פעם אורזת את הבעל בשישי, נפרדת משאון העיר ונוסעת צפונה, לאן? ראש פינה כמובן! שם שקט, רגוע, שלו, כל מה שתל אביב לא.

כשהוזמנתי בשבת האחרונה לנמל תל אביב סיננתי לעצמי: "מה אני צריכה את הכאב ראש הזה?", אבל כשמעתי שמדובר על מקום עם זיקה לראש פינה, זינקתי משידת ההחתלה, אליה אני מרותקת בזמן האחרון, היישר לאוטו. נוסעים...

קפה נמרוד הוא בית קפה "ראש- פינאי" עם סיפור עצוב על שני אחים וחבר ילדות מראש פינה שגדלו יחד וחלמו יחד. נמרוד נפל במלחמת לבנון השנייה והותיר את אחיו אהוד וחברו דוד עם חלום לפתוח מקום לזכרו במקום האהוב על נמרוד – נמל ת"א.

אבל אם חשבתם לרגע שבמקום שוררת תוגה טעיתם בגדול. הקפה שוקק חיים, אנשים וכל טוב של מטעמים. המקום מציע שלל טעמים גליליים, חלקם "אישיים" כדוגמת השניצל של גן רבקה שבאופן לא ממש מפתיע הוא "נתח חזה עוף כמו שהכינו לנו בגן רבקה", או הפרגית של זרחיה שגם מאחוריה סיפור. אבל גולת הכותרת של קפה נמרוד היא ארוחת הבוקר הכפרית והעשירה איתה פתחנו את הבוהריים.

הכפרית כללה שלל אנטיפסטי: חציל קלוי, קישוא חרוך, בטטה אפויה, פלפל קלוי, שום וטחינה, גבינת לבנה ביתית עם שמן זית וזעתר, גבינת פטה, גבינת זעתר, מטיאס, סלט טונה פיקנטי, סלט ירקות קצוץ עם נענע, לחם הבית המוגש עם חמאה, ריבת הבית וזיתים סורים אורגינלים מעצי הזית של הגליל ואומלט לבחירה (52 ₪).

לתומנו חשבנו שלנו לא יהיה די בכך, אז הוספנו לרשימה גם חציל קלוי על מצע טחינה וסלסת עגבניות שהתגלה כמנה מעולה וממלאת (38 ₪) וגם פטריות פורטבלו ענקיות מטוגנות עם גבינת עזים מעל (19 ₪) וגם (כן, לא הפסקנו כאן) שקשוקה פיקנטית (42 ₪) שרק "צפונים" יודעים להכין.

האווירה, כמו האוכל, שואבת השראה מן הישוב הקסום, בפנים שולחנות פסיפס כפריים וכסאות קש, בחוץ שורת שולחנות על המים, שמשיות וריהוט עץ. "לכאן", סיננתי בלי שאף אחד ישמע, "לכאן אני מוכנה לחזור".

נמרוד, כך נראה, נמצא בכל מקום כאן בקפה. אהוד ודוד ממשו יפה את החזון המשותף והזיכרון חי כאן באופן הכי חיובי ומשמח, על אף העצב והגעגועים.

*הכותבת היתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי