שדה התעופה של צהלה

הבניין בו שוכנות מסעדות 206 ודגים 206 משווה כבר שנים לפרבר הצפון תל אביבי בו הוא שוכן איזה ניחוח קל ומעושן של עולם שלישי. תמיד צפוף שם, מבולגן שם, קודח שם, הבניין עצמו והגישה למסעדות המצטופפות בו נראים כמו גיבוב של פתרונות בנייה  וקומבינות שנעשו עם שיפוצניק אבל בלי אדריכל, יש גשרים, מדרגות, שלטים שלא כל כך משתלבים זה בזה, מפתנים, דלתות זכוכית, צמחייה, אספלט, עפר ומה לא. ועדיין, שתי המסעדות הנושאות את המספר 206 בשמן (זכר לתחילת הדרך, כסטיקייה-חומוסייה ברחוב דיזנגוף 206), מספקות חוויית אכילה לא רעה בכלל. הסטיקייה שבקומת המרתף היא אולי בית החומוס האולטימטיבי עם השירות הטוב ביותר, הסטנדרטים היציבים ביותר וקהל השוחרים הנאמן ביותר בעיר. קצת כמו ש'אידי' האשדודית היא כל מה שמסעדת דגים ישראלית רוצה, חולמת וצריכה להיות, כך 206 (הסטייקיה) היא כל מה שבית אוכל מזרח תיכוני יכול וצריך לספק.
אבל הפעם נדבר על דגים 206, האחות העליונה, הימית והמעט סנובית של מסעדת הסטייקים והחומוס מהמרתף. פרק מפואר ומרשים היה לה אי אז בימים, כשוויקטור גלוגר, אחד השפים המעולים (וללא ספק הכי נחמד) בארץ עבד בה ועיצב את דמותה. מאז נדד גלוגר למקומות אחרים ופתח את 'קלואליס' שלו ברמת גן, ודגים 206 הלכה ושקעה. לא שהיא ממש הידרדרה – תמיד היה בה איזה חן קורקטי ומיושן, עם מלצרים מכסיפים, אוכל פשוט ונעים, אחלה חמוצים ותערובת נחמדה של אנשי עסקים מפרברי השמנת שבאו לסגור עיסקה על צלחת פירות ים, לצד משפחות ענפות מאותם פרברים ממש שמבררות אם "אפשר צ'יפס בלי כלום לילד". אבל היומרה להגיש אוכל מרתק, שונה, טעים ומפתיע נגוזה.
עכשיו עברה המסעדה מתיחת פנים ועוצבה מחדש. הדקור הירחמיאלי הנושן פינה את מקומו למראה של מסעדה אנונימית בשדה תעופה. מצד אחד - הכל חדש ונוצץ. מצד שני – אין מיליגרם אחד של אופי בעיצוב. מוזר. אני לא בטוח שעשו קולולולוש ונפטרו מהמלצרים המכסיפים הנושנים, אבל בערב בו אני אכלתי במקום הם כבר לא היו ובמקומם הנצו צמד מלצרים צעירים, עוטים חולצות מוזרות עם פרסומת לפפסי (!) ו... נכון חשבתם שעכשיו אני אקטר על הצעירים הבורים שדוחקים את רגלי המבוגרים הידענים? אז לא. שני המלצרים היו מושלמים בתכלית – ידענים, אדיבים, נעימים, זריזים ולטעמי הם-הם הנכס המרכזי של המסעדה. כי האוכל לא משהו. לא שהוא היה רע, בכלל לא, אבל סתמי הוא כן היה, ותפריט הבריאות/דיאטה  שנוסף לצד התפריט הרגיל על תקן חידוש מרענן לא היה כל כך מרענן: סלט הקינואה שבו לא ריגש, קינוח מוס היוגורט לא צלח וגו'. גם מנת מולים ברוטב עגבניות הייתה, במקרה הטוב, בינונית ואילו האספרגוס בהולנדייז היו רזים ושדופים והתקשו להתחרות, נושאים על גבם הצר אשמת תמחור של 60 ₪ למנה ראשונה, במנות אספרגוס אחרות המככבות בתפריטי מסעדות יוקרה.
בתפריט של דגים 206 ישנה גם אפשרות להזמין מנות ראשונות ממטבחה של מסעדת 206, קומה אחת מתחת. זו אפשרות מפתה ומומלצת למרות ששוב – אם הולכים על מנות פשוטות של דג בגריל, סלט או סביצ'ה, אפשר לצאת בהחלט מרוצים מהמסעדה. גם תפריט היינות בסדר גמור הן מבחינת המבחר והן מבחינת התמחור. אולי לא הוגן לצפות מדגים 206 להתעלות לרמה שהייתה בה פעם, שככל הנראה הייתה תקלה משמחת בדברי הימים. נכון לעכשיו, עם עיצוב חדש וסתמי ומלצרים חדשים ומופלאים, היא מתמצבת כמזללה נעימה, מסעדת משפחות מוצלחת, ומקום קצת יקר יותר וקצת מפואר יותר מכל ההברבוניות והג'קואים ההם.
ארוחה ליחיד ללא יין תעלה כ-150 ₪. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי