טיסת סולו

וינס מונסטר ותמר כהן-צדק נפרדו ואנחנו נשארנו עם שתי מסעדות שונות: זו הוותיקה, ברחוב הצפירה, שהם פתחו יחד לפני מספר שנים, וזו החדשה, בשוק הפשפשים ביפו, שווינס פתח עם שותפים חדשים. במשך כמה חודשים המשיכה המסעדה הוותיקה לשאת את שמו של וינס ולהגיש גם כמה מנות שהיו מזוהות איתו, ואחר כך נסגרה לשיפוצון קטן ולריענון. עכשיו היא פתוחה מחדש, עם שם הולם יותר ('קוצ'ינה תמר'), עם כמה מנות חדשות ומשנה-דגש על הפסטות, בלי וינס אבל עם תמר כהן-צדק - ללא ספק השפית היפה ביותר בארץ (וגם אחת הטובות שבהן).

למען האמת, המקום היה זקוק למתיחת פנים. החלל הצנוע והנחמד שכבש את העין והלב בתחילת דרכו, הלך והפך עם השנים מאלטרנטיבי למרושל ומזרוק למרופט. בגלגולה הנוכחי חוזרת המסעדה להיות מצודדת ואחרת, כשהבר שנוסף בקומת המסד דווקא הופך אותה למרווחת יותר באיזה אורח פלאי.
התפריט לא השתנה באופן דרמטי, אבל יש בו כאמור יותר פסטות בנוסח תמר ופחות בשרים כבושים א-לה-וינס. פסטה דקיקה, כתומה מפלפלים ועשויה עם סרדינים ופירורי לחם במחבת הייתה מנה ראשונה נפלאה. כמוה טורטליני במילוי ארטישוק, שהוגשו עם פרוסת ארטישוק מבושל והיו נהדרים. לפני כמה ימים אכלתי טורטליני ארטישוק ב'הרברט סמואל' הרושפלדית - ללא ספק אחת המנות הטעימות ביותר שניתן להזמין בארץ. אלא שבהרברט סמואל הכל טובל בשמנת, כמהין, ציר ועושר, ואילו בקוצ'ינה תמר מוגשת המנה הזו בגירסה כפרית, גסה במתכוון ונפלאה לא פחות. הטעמים חזקים וישירים יותר, הבצק עבה יותר, הכל עז יותר ולא בגלל יד גסה חלילה, אלא בגלל טעם אחר, לגיטימי לא פחות. אצל רושפלד מנגבים את הרוטב מתחתית מחבת הנחושת היוקרתית בה מוגשת המנה בעזרת לחם. אצל כהן צדק אוכלים את הלחם בנפרד (ומציינים שהלחם שנאפה במקום הוא מהטובים בעיר). לנות עיקריות: פילה בקר עם פטריות ושפצלי וסקלופיני עגל דקיקים וטעימים עם ירקות במחבת. שתי המנות היו עשויות ללא דופי וגם התוספות שלהן, שפעם נטו לשמנוניות, כאילו קיבלו מתיחת פנים בגלגולה החדש של המסעדה והיו אלגנטיות וקלילות.

בקינוחים היו עוגת בוץ (עוגת שוקולד סמיכה ורטבטבה) וכמובן גלידות הבית המשובחות, שהנפלאה בכולן, לטעמי, היא גלידת אגוזי הלוז הקלויים. יחד עם שתי כוסיות יין, סודה וקפה הגיע החשבון לקצת מעל 450 ₪ לזוג. לא ממש זול אבל גם לא צריך להיות: קוצ'ינה תמר היא מסעדה נהדרת ושווה כל שקל שהיא גובה. זה מקום שכיף להביא אליו חברים מחוץ לעיר או מחוץ לארץ ולראות איך הם מקנאים בנו שיש לנו כזה. כל הכבוד לתמר כהן צדק על השדרוג שהמסעדה עברה. כך נראה מקום שהוא יותר מסתם מסעדה – הוא כבר מוסד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי