מנסה את חווית נמסטה

בעוונותיי טרם ביקרתי בהודו. כשכל החבר'ה נסעו להתפרק בהודו אני פירקתי הודו בתדמור. את מראות הדלפונים ההינדים החלפתי במראות העשירים של הרצליה פיתוח, שם יכולתי אני לקבץ נדבות. באחד הימים אני מקווה לבקר בהודו, אבל בינתיים הסתפקתי בגיחה אל 'נמסטה', המסעדה ההודית של יואל שנמצאת בלה-מימוניה שבחוף הים של אשדוד.

המקום הוא כמו מובלעת הודית, על כל הריחות, הצלילים והצבעים. על הקיר תמונות שמן של נערות הודיות בלבוש מסורתי, איפה שרק ניתן מוצב פסל של גאנש, הפיל החייכן ומסך הפלזמה מנגן קליפים היישר מבוליווד, עם זמרות הודיות שובבות.
האוכל שמגיש יואל אופייני לצפון-הודו והשימוש בקוקוס דומיננטי כתחליף לבישול בשמנת או חלב שנפוץ בבישול ההודי, שם אפילו מכינים את חלב הקוקוס לבדם ע"י השריית קוקוס במים וסינונו.

בתחילת הארוחה מגישים בנמסטה 3 קעריות: קערית של פיקלס - אותם מחמצים הודיים חריפים ועזי טעם שעשויים מלימון כבוש ותועפות תבלינים - שהזכירו לי את הגרסא הצפון אפריקאית, אך פחות רך והרבה יותר מתובל; קערית של צ'אטני נענע כוסברה ירוק ומרענן וקערית שלישית שהכילה רוטב תמרינדי חמצמץ-מתקתק ומצוין. האסייתים האלה, באשר הם, ימכרו את אמא שלהם בשביל תמרינדי. ליד המטבלים הגיע גם פפדאם - מעין טורטיה פריכה העשויה מקמח עדשים ומנוקדת בזרעי קימל.

אכלתי פאקורה תפו"א (21 ₪) - הפאקורה הם ירקות שמטוגנים אחרי טבילה בבלילה, מעין טמפורה הודית, אם תרצו. הם היו מצויינים ופריכים, וכל אחד מהמטבלים החמיא להם. טעמתי גם מאורז הבית - אורז בסמטי עם ג'ינג'ר (18 ₪) -  גרגרים ארוכים ומפתים שתקפו אותי אחד אחד.

בצ'יקן קארי מסאלה (44 ₪) שהזמנתי טבלו נתחי עוף ברוטב קארי עשיר בניחוחות רחוקים, שהתמזג היטב עם האורז הבסמטי. אין לזלזל באמנות הרטבת האורז. הצ'יקן טיקה (52 ₪) לעומתו, הגיע בצורת נתחים עסיסיים ואדומים שטבלו קודם במרינדה של תבלינים מסורתיים (במקור העוף מעביר לילה לפחות במרינדה של יוגורט, אבל בנמסטה הצליחו ליצור גרסה כשרה) ועברו צלייה בטאבון המסעדה, שהגיע הישר מהודו. הטאבון אירח בתוכו גם נאן במלית בשר ותפוחי אדמה (23 ₪) ונאן שום (11 ₪) שהזמנתי. שניהם היו מהבילים ופריכים, העין והפה לא נתנו לי מנוח עד הפירור האחרון.

לקינוח לא היה לי כבר מקום למרות הפלודה (18 ₪) המפתה שבתפריט, אותו ברד הזוי בטעם ורדים עם אטריות (!!) בתוכו, הנפוץ ברחובות יפו וכנראה גם ברחובות הודו. יצאתי אל הרחוב הישראלי עם הבטחה בלבי לנסוע אל הודו. יש לי תחושה שיהיה לי שם טעים.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי