הו מה יפים הלילות הקסומים..מהם בולט במיוחד הלילה המיוחד שבבוקר שלאחריו, אני מתייצבת אצלה..תמיד היא מאושרת, (איך לא, בזכותי החליפה רכב, שנה שניה ברציפות), ולעולם אינה מיואשת (כמובן, הרי מולה ניצבת המשכורת החודשית או שמא יש לומר הבונוס השנתי( והשיחה לעולם תתחיל ותסתיים באותם תכנים: נילי, מה אכלת השבוע?השבוע שמרתי במיוחד, אפילו בימיםשלא אכלתי מסודר אני יודעת בדיוק מה נכנס לי לפה!באמת? היא אומרת , במבט מלא ספקנות (אך ליבה ללא ספק , מלא אושר: היום אפרגן לעצמי את החולצה שכל כך רציתי) כן באמת, אני מתעקשת אפילו באותו יום שעבדתי כל היום מחוץ למשרד, גם אז הקפדתי: בבוקר הפרדתי חלבונים משומנים, בצהרים הייתי כולי "אטקינס" ובערב אכלתי בדיוק מה שרשמת לי כארוחת ערב אולטימטיבית, ובכל זאת אני לא מבינה איך עליתי 600 גרם."תגידי תודה שעלית רק 600 גרם".אני שומעת את הנימה בקולה ומיד חוזרת 15 שנה אחורה לאותה מורה בתיכון שלקחה אותי לשיחה בסגנון: נילי מה יהיה, תקחי את עצמך בידים, ותתחילי להתעמל קצת יותר ברצינות...וכמו בכל שבוע, מיד כשאני יוצאת ממנה, אני מפצה את עצמי במשהו מתוק (לנשמה) ובמשהוא מלוח (לאיזון) ועד שלושה ימים אחרי, שהם בעצם ארבעה ימים לפני אני שומרת מאוד מאוד..בעיקר על המשקל הנוכחי שלא יברח חלילה למישהו אחר.מחר אתחיל..
כתבות נוספות של נילי גירון
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת