לילה בפריים

למחרת, כשסיפרתי על משחק הכדורגל בין בית"ר לסכנין היו כמה שהרימו גבה בתמיהה. הלא ידוע שהספורט היחידי שאני לוקחת בו חלק הוא ספורט אלגנט. אחרי שסיפרתי על התקרובת שליוותה את המשחק נוצרה תמימות דעים לפיה אוכל טוב יכול להעביר אנשים על דעתם; או במקרה שלי, להיצמד למסך ענק ולכל תשואות הקהל. לילה בפריים – סיפור שכך היה.

המסעדה העונה לשם Frame אינה זרה לסצנת האוכל המקומית. החל מיומה הראשון נקשר שמה של המסעדה לידוענים, למסעדות מהסוג שפתוחות כל הלילה ונחשבת למובילה במתחם האוכל של רמת החייל. היתרון במיקום והיעדר בעיות חניה בשעות הערב מחזירה אותי לבר שלהם פעם אחר פעם. המסעדה מפגינה איזון נכון של יכולת הפתעה מחד ושמירה על אותם סטנדרטים קבועים מן הצד השני, ועוד לא דיברנו על המוזיקה.

הסיטואציה של שתי נשים על הבר, המסתודדות בזמן שהרוב הגברי צופה מחד במשחק השבוע בליגה הארגנטינית ועל המסך השני מצריכה אלכוהול. האחרון סופק בנדיבות וכלל קוקטיילים נשיים, נטולי שם, ערמומיים בכמויות באלכוהול (לא מבינים שהוא שם בכלל ואח"כ מרגישים ובגדול).

ההתחלה נראתה מבטיחה. המסעדה מחולקת לחלל פנימי מסוגנן ומפונפן הכולל ספות ישיבה, שתי נדנדות כדוריות ושולחנות עם מרווח נדיב ביניהם. הבר עצמו גדול ומשמש כנקודת תצפית על כל מה שקורה מסביב. מרפסת שמזמינה בקיץ שמש ובחורף נסגרת כשהיא מחוממת ומקרבת אתכם הכי שאפשר לישיבה בחוץ. אנחנו, כאמור, התמקמנו על הבר והיינו מוכנות להתחיל בסעודה.

את התפריט בנה השף אסף קאופמן והוא כולל מנות שמתאימות לכולם; מנעד נאה של ראשונות ומנות בר, עיקריות וקינוחים וסושי שף ארוך עיניים המגלגל סושי יצירתי ומשלים את המבחר האקלקטי. בחרנו כמה ראשונות. היות והיה זה יום של גשם החלטתי ללכת על צלחת מרק - מרק מיסו יפני עם קוביות טופו מטוגנות. בחרנו גם מנה של כבד אווז חם המוגש בשכבות של בריוש, שהתגלתה כבחירה נהדרת. רול של סושי ממולא בכבד אווז ומצופה במנגו קינחו את שלב הראשונות ועוד דרינק הכין אותנו לעיקריות.

העיקרית הראשונה נבחרה - ביף סטרוגונוף - נתחוני פילה בקר מוקפצים ברוטב שמנת חרדל, פטריות ומלפפון חמוץ על מצע אורז. הבשר היה עשוי בעדינות מרבית, טעמי הפטריות לא נעלמו בתיבול וכל הרכיבים השתלבו בצורה טובה מאוד. המנה אמנם גדולה, אך בסבלנות ודבקות במטרה נרשמה הצלחה בסיום המשימה.

המנה השנייה היתה צלעות – מנה חדשה ועונתית של ארבע צלעות טלה מעודנות, צלויות בדיוק מרבי (השמועה טוענת שארגנטינאי מומחה מופקד על הגריל). הצלחתה של המנה טמונה בפשטותה. ככה זה שלא מתעסקים יותר מדי בבשר או מצפים אותו ברטבים כבדים ונותנים וטעם הטבעי לעשות את שלו.

בקינוחים התפצלנו. שלי הלכה על השוקולד – סופלה פריך מבחוץ ונמס ומלא עושר שוקולדי מבפנים השאיר אותה רגועה מתמיד. הבחירה שלי בטארט טאטן היתה התגלות של מתיקות, חמאתיות תפוחים וקרמל טבעי. אמנם, לא היה קל, אבל מישהו היה צריך להתמיד.

אחרי כל זה, מה הפלא שמצאתי את עצמי במצב קטטוני מול משחק הכדורגל המדובר. רק המסיבה העברית הצליחה לעורר. בכל יום ראשון, החל מ-22:30, מתחילה מסיבה עברית. לפי קולות השרים נדמה לפרקים שהדי-ג'יי הוא רק פיקציה ובעצם מדובר במקהלה רוקדת בעלת אנרגיות בלתי נגמרות. אז מה אתכם, מתי אתם נכנסים לפריים?

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי