מזרח ומערב במסגרת ה-Frame

* (גילוי נאות: הכותבת אינה באמת מבקרת מסעדות. לפחות לא במשרה מלאה)

אני יודעת שבמבט מהצד נראים חייה של מבקרת מסעדות כתענוג מתמשך. ארוחות שחיתות, יחס מפנק, מה יכול להיות רע? אז אולי אלו חיים בכלל לא רעים, אבל לא בהכרח הכל טוב. דד-ליינים שנערמים, לוגיסטיקה שלא מרפה, לא פשוט. והכי גרוע, הספק שלא מפסיק לכרסם. האם המעגל החברתי שלי מורכב כולו מאנשים שסובבים בו רק כדי שאזמין אותם להתלוות אלי למסעדה??? מצד אחד, אני מבינה אותם. כבר עשיתי בחיי כמה דברים שהנייר לא יכול להם לטובת מזון. מצד שני, איזו אינטרסנטיות! לבזבז את זמנה של אושיה חברתית מהמדרגה הראשונה (כן, אני מדברת על עצמי) רק כדי ליהנות פה ושם מאיזו עצם. לא לעניין.

בימים עברו, כשהיה לי בן זוג, ההכרעה היתה קלה. אלמלא היינו בעיצומו של וויכוח מר שבמרים, הוא היה הזוכה הבלתי מעורער בכבוד המפוקפק. מרגע שנפרדנו, המרוץ נפתח לכל. בשלב מסוים חשבתי לנהל טבלת צדק, לוודא שכל אחד מהיקרים לי יזכה למלא את כרסו לפחות פעם אחת. עד שגיליתי שבכל זאת אין לי מספר בלתי מוגבל של אנשים שבא לי לפנק. וכך, ל' ארוכת הרגליים, ש' עמוקת המחשוף, ע' שובת הלב ואמא שלי נאלצו להוסיף בקצב מסחרר חורים לחגורותיהן. זאת עד שגמלה בליבי ההחלטה לצרף למועדון היוקרתי שם חדש. במהרה הגיע תורם של טלפון זריז ועימו הכרזה מפוצצת: ש' זהובת המחלפות, זהו יום המזל שלך!

ידעתי שאת ש' אי אפשר לגרור לתל אביב סתם כך. החיים בסברס הגדול, הלוא היא באר שבע, הפכו אותה לאוהדת נלהבת של העיר, והיה לי ברור שאסור לי לעשות שום דבר שיפגום בהתלהבות הזו. לכן החלטתי שהמקום הראוי עבורה הוא כזה שמשלב את הטוב מכל העולמות. למרבה המזל, מסעדת 'Frame' ענתה על הדרישות: עיצוב תל אביבי-אורבני מגניב, שירות קשוב ובעיקר המרחבים הלא אופייניים בעליל של רמת החי"ל. עכשיו כל מה שנותר הוא לבחון את התפריט. ולאכול.

בחינת התפריט לא היה משימה קלה. ב-'Frame' החליטו שמגוון הוא מושג המפתח, ולא חששו להרכיב תפריט ששלח אותי לפנטז (תוך הזלת ריר) על מזרח אסיה כמו גם על דרום אמריקה תוך הינד עפעף. ומפנטזיה למציאות. רול סושי מענג שזכה לשם 'קטרפילר סלמון' (45 ₪) היווה את יריית הפתיחה. יחד עימו עטרו את שולחננו סשימי בקר (49 ₪), מעין גרסה עם טוויסט אסייתי לקרפצ'יו המוכר, וגיוזה עוף (38 ₪). אלו לוו בפוקצ'ה מהבילה וסלט השורשים היפני, אשר הקשו עלינו להשאיר מקום לעיקריות, גם כי היו מכובדות בגודלן אך בעיקר כי ערבו מאד לחיכינו.

עוד לפני העיקריות קיבלנו בהפתעה גם קרפצ'יו כבד אווז (52 ₪) - כבד אווז פרוס דק על מצע של שלושה טוסטונים בזילוף רוטב יין מירין אדום, כי "זו מנה שפשוט אסור לוותר עליה". המתיקות של המנה הגבירה את ההפתעה, אך סביר להניח שלחובבי הז'אנר היא תקלע בדיוק לטעם.

המבחר המרשים של העיקריות הותיר אותנו פעורות פה. אני יכולה לחשוב על מצבים גרועים יותר להיות בהם בזמן האוכל, אך בכל זאת, היה צריך להחליט. בהיותנו קרניבוריות, וכדי לנצל את המגוון עד תום אחרי שבמנות הראשונות משכנו למזרח, בחרנו להתמקד בבשרים. בשביל המסורת ביקשנו וקיבלנו אנטרקוט 300 גרם מבשר טרי ומיושן היטב (108 ₪) שהוגש בליווי סלט ירוק. הבשר עצמו הגיע סמוק כנדרש והיה רך וטעים מאוד.

בשביל ההתנסות הזמנו צ'יפולו (76 ₪) - חזה עוף במילוי חזה אווז מעושן ופטריות שיטקה בציפוי פנקו, ברוטב שמנת-חרדל על מצע פירה ווסאבי ובטטה. ריבוי הטעמים היה מהנה בתחילה, אך אחרי כמה נגיסות החלטתי שמדובר במנה רצינית מדי עבורי, ולכן הותרתי את ש' לבד במערכה, בעוד אני מתגברת על שאר ההיצע שהמתין בסבלנות על שולחננו. היא לא התלוננה.

את האוכל ליווינו בקוקטייל הבית - 'טרופי שמפיין' (36 ₪), שכלל למברוסקו רוזה, מונין אננס (סירופ צרפתי איכותי מחומרים טבעיים), וודקה ואן גוך בטעם מלון ותפוח מקורמל, שהיה מתוק, מרווה וטעים.

הגענו לשלב הקינוח שבעות במידה מושלמת, אך לעתים גם בשלמות צריך לפגום. ואם זה לטובת תופינים, זו בעצם בכלל לא פגיעה. בתחילה התבלבלנו מהתמונות המפתות שריצדו על המסכים האינטראקטיביים המפארים את מרבית השולחנות, אך בנחישות וברגישות ננעלנו על המטרה. לבסוף בחרנו ב'פריים ברולה' (43 ₪), קינוח המכיל גנאש שוקולד בליווי קרם ברולה, רוטב שוקולד לבן ובננות מקורמלות. כי מה הטעם להתלבט בין שוקולד לקרם ברולה כשאפשר לקבל את שניהם?

אז מה היה לנו ב-'Frame'? אוכל טעים המשלב היטב בין מזרח למערב, מנות נדיבות בגודלן, עיצוב מוצלח ומקורי, מוזיקה בעוצמה סבירה, שידור בלי סאונד של ערוץ האוכל ושפע חנייה. עם תנאים כאלו, אני לא באמת מתפלאת שעדין יש לי חברים.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי