ניצחון האוונגרד

"אני מגיע לתל אביב", היו המילים שאמר החיפאי. את המילים שמעתי, את המשמעות לקח לי זמן לעכל. דווקא בעיכול אני טוב בדרך כלל, אלא שהמאורע המדובר מתרחש אחת לאף פעם בערך. "ואיך נחגוג את האירוע?" שאלתי לאחר שנפל האסימון. "אני חושב שהגיע הזמן...", שמעתי קול רציני ומחושב מעברו השני של הקו.

פתח סוגריים - החיפאי ואני חזרנו מטיול חברים בדרום אמריקה לפני כחודש. כאוהבי אוכל (ככה אני בוחר את חבריי), גולת הכותרת של הטיול הייתה ארגנטינה. ארץ הבשר, היין והבחורות היפות. מאז שחזרנו, שנינו חווינו את תופעת ה'פוסט-ארגנטינה'. זוהי תופעה ידועה בספרות הפסיכולוגית ה'ארצישראלית' המתוארת כ"הימנעות מאכילת סטייקים עקב פחד מתמיד מאכזבה וחוסר עמידה בסטנדרטים הארגנטינאים לבשר" - סגור סוגריים.

האות ניתן. נשבור את צום הסטייקים שלנו. הפור נפל על 'אוונגרד'. מסעדת 'אוונגרד' הינה מוסד תל אביבי ידוע. היא קיימת מעל עשר שנים לפי חזונו של השף דיוויד לוי. זהו דיינר אמריקאי במובן האיכותי של המילה עם הרבה אופי וייחוד. החזון הייחודי הצליח כל כך עד שהוחלט לשכפל אותו ובחודשים האחרונים 'אוונגרד' הורחבה לרשת שסניפה החדש בהרצליה פיתוח. הפרסום על הוספת סניף בתוספת מבצעים כאלה ואחרים היוו עילה מספקת לרצות לשוב ולבדוק את הסניף המוכר ברמת החי"ל.

עם הכניסה למסעדה, קיבלה את פנינו מלצרית מצודדת וחמודה בשם שרון שהובילה אותנו למקום מבטחינו. היא סיפקה סקרנותי לגבי קליפות הבוטנים, הזכורות לי מביקורי הקודם, שכיסו אז את הרצפה וחסרו לי כעת, כשהסבירה שערבי הבוטנים מתרחשים בימי שני ורביעי ובמהלכם מוזמן קהל הסועדים לזרוק את קליפותיו על הרצפה. רשמתי לפני את העניין ופיציתי על המחסור בהזמנת שני חצאי גינס (29 ₪ לאחד).  

משימת הזמנת הבירה לא הייתה פשוטה. במקום יש מבחר של 35 (!) סוגי בירות, כאשר 7 מתוכן הן מהחבית. בכלל, הבר נראה מזמין במיוחד וכולל מבחר בקבוקים וברזים. הם אפילו חוגגים שם החודש את האוקטוברפסט המפורסם עם צירוף באדוויזר (המקורית, הצ'כית) לתפריט ומבצע של מנות מיוחדות, אך משימתנו הפעם, כאמור התמקדה בבשר.

כמו אחרי כל צום ארוך ידענו שאנחנו צריכים לרכך את הקיבה. החיפאי ואני החלטנו לחלוק מנת פתיחה משותפת שתכלול הכל חוץ מבשר אדום. אל דאגה, לא הלכנו על סלט. במקום זה בחרנו באחת ממנות הדגל של 'אוונגרד', שמופיעה תחת סעיף המיוחדים, ה-AG Combi. זוהי מנה המורכבת למעשה משתי מנות אחרות שניתן להזמין: ה'קפיטל היל' (48 ₪), שהיא חלת בצל, קרי, הר של רצועות בצלים המצופות בבלילת בצק בירה ומטוגנות בשמן עמוק, וה'באפלו ווינגס' (52 ₪), שהן בשפתינו הפשוטה - כנפי עוף מטוגנות ומוקפצות עם רוטב ברביקיו ורוטב גבינה כחולה. שילוב המנות האלה לא הספיק כנראה ולמנה מתווספים גם שני שיפודי גבינת חלומי. (המנה כולה ב-62 ₪).

המלצרית הזהירה אותנו שהמנה גדולה, במידה ואנו מתכוונים להזמין עוד מנה אחר כך. גיחכתי והרגעתי אותה שאין מה לדאוג. כשהמנה הגיעה, התחלתי לדאוג. זו מנה שהמילה 'ענקית' קטנה עליה. הפרצוף של המלצרית, שנעלם כשהגיעה לשולחן, נגלה בשנית אחרי שהמנה הונחה. 'בתיאבון' שמעתי אותה אומרת כשמבטה הספקני פגש את מבטי. מגיע לי.

למזלנו, היינו רעבים והמנה לא איכזבה. ראשית חיסלנו את שיפודי החלומי. המרקם היה רך והזכיר עוף עסיסי. חטיף מושלם וכיפי לפתוח בו. כנפי העוף היו מתובלות עד כדי ליקוק אצבעות והשתלבו נהדר עם חגיגת הבצל המטוגן. את כל הקומפלקס הזה טבלנו בשלושה רטבים שהגיעו יחד עם המנה: ברביקיו, צ'ילי מתוק והאהוב עלי - חרדל ודבש. חלת הבצל התגלתה כהברקה. אחד מהמאכלים המטוגנים המוצלחים בעיניי, בפרט לאור העובדה שזה מסוג המאכלים שהסיכוי שאכין אותם תחת קורת ביתי הוא קלוש.

חשדנית קמעה, הגיחה המלצרית ושאלה אם נרצה עיקרית. לאחר בדק בית זריז ותזכורת למטרה לשמה התכנסנו, השבנו בחיוב. טרם הספקנו להגניב מבטינו במסכי הפלזמה המשדרים ספורט ללא הפסקה, וההזמנה מצאה את דרכה אל שולחננו בזריזות מפתיעה.

ראשית, הגיעו זוג סלטים ירוקים כחלק מהמנות. למרות היותם מנות צד, הסלטים הפתיעו בגדול. הן מבחינת הגודל, הגיוון שכלל שלל גרעינים והן מבחינת הטעם.

החיפאי קפץ למים העמוקים והחל לבדוק את מדליוני פילה הבקר (110 ₪) שהגיעו יחד עם צ'יפס לבחירתו. אני, לעומתו, בחנתי בזהירות את מנת ה-'Pork Chop' (86 ₪) - צלע של בשר לבן, שהגיעה על מצע פטריות ובצל מוקפצים כשלצידה הום פרייז. החיפאי סימן 'כן' נמרץ והבנתי שאין סכנה.

כבר עם הנגיסה הראשונה הבנתי שהסטייק שלי עומד בכל סטנדרט. את הטריות והעסיסיות אי אפשר היה לפספס. מדובר במנת הבשר הלבן הטובה שיצא לי לאכול. מהחיפאי, הספקתי לחלץ מספר טעימות שהזכירו לי זכרונות טובים מארגנטינה. בשר מלא טעם ועשוי במידה. גם בארץ יודעים את העבודה ואין ספק שחומר הגלם איכותי. הצ'יפס וההום פרייז היו מצוינים, אבל האמת היא שכבר בקושי יכולנו לסיים אותם.

רוויי בשר ובעיקר מחויכים, הזמנו את הקינוח היחיד שיכולנו להכיל באותם רגעים - אספרסו קצר (9 ₪) לחיפאי ואספרסו כפול (10 ₪) עבורי. כמו מתאגרפים שהוכו בנוק אאוט, נפרדנו מהמלצרית בהליכת שיכור. על מפתן הדלת, ביציאה, החיפאי שם ידו על כתפי ואמר: "אתה יודע? אין לנו במה להתבייש פה בארץ". מהיכרותי עם האלימות, הפוליטיקה, החינוך ושאר ירקות, הנחתי שהוא דיבר על האוכל, ובאמת ל'אוונגרד' יש רק במה להתגאות. אחרי יריית הפתיחה הארצית, מי יודע, אולי עוד תהיה רשת עולמית שתמלא אותנו גאווה ישראלית.

* הכותב היה אורח המקום.

* רוצים גם אתם לאכול ב'אוונגרד'? לחצו כאן  וקבלו קופון שווה במיוחד.

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

 לדף הפייסבוק של rest  לחצו כאן

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי