קולומבוס מתחזקת

לקולומבוס ולי יש רומן מתמשך. 16 שנה היא ניצבת בהרצליה פיתוח, מעוצבת כספינת עץ שחרטה על דיגלה עקביות של אוכל טוב לצד אווירה ייחודית ושמחה. 16 שנה שהיא מגדלת על ירכתיה דורות של קרניבורים מחודדי שיניים וטובי לב. השבוע ביקרתי בה שוב כדי לבדוק מה התחדש, והתחדש, האמינו לי. לצורך הבדיקה גייסתי את דורון, הבוס שלי בעבודה ומומחה בעל שם עולמי לכל הקשור לבשר וגורמה, במיוחד לנקניקיות מיס לוסי במיקרו עם קטשופ וצ'יפס מהפריזר.

הגענו ותפסנו מקום בשולחן דיינרי מרווח עם מסך מחשב, מהסוג שמאפשר להעביר את הזמן עד הארוחה במשחקים או בצ'אט עם השולחנות ליד. קטע טוב. דורון ויתר על העניין המיחשובי ובחר, באקט ביזארי משהו, להעביר את זמנו בסבב לחיצות ידיים למלצרים. מאז ביקור אובאמה במצריים לא נרשמה במזרח התיכון רשמיות כזו. בשעה שמונה הגיע מאיר. נרגעתי. למי שביקר כבר בקולומבוס אין צורך שאסביר. למי שלא, אספר שמאיר זה קולומבוס וקולומבוס זה מאיר. עד כדי כך פשוט. עכשיו אפשר להתחיל לטרוף.

עוד לפני שמזמינים, אודה שהיה מוזר לראות שהשרימפס והקלמרי עזבו את התפריט. כשמדובר באחד המקומות שהיו הכי שוקקים בהרצליה כל שבת, כשרות היא בגדר רעידת אדמה ולא פחות. אנחנו עומדים לבדוק אם הרעידה עשתה לקולומבוס טוב.
פתחנו בפטה כבד עם טוסטונים (39 ₪) ובחלת בצל (39 ₪). כן, שוב אני עם חלת בצל. הפטה היה רך ונימוח, סביבו על הצלחת רוטב פירות יער ובצד ריבת עגבניות שרי. תודו שגם אתם ציפיתם לריבת הבצל השחוקה. הפתעה משמחת. הפטה מצויין, אם כי הטוסטונים שיוועו לשידרוג במעמדם מאלכסוני בגט שהוצנמו לפני שעה למשולשי לחם קאסטן שאך זה זינקו מהטוסטר. בקיצור, טוסטים מלחם אחר שהיו מוגשים חמים היו מזכים את המנה הזו בניקוד המרבי.
חלת הבצל של קולומבוס הייתה ונשארה טעימה במיוחד. רוטב השמנת צ'ילי שמוגש איתה עושה לה ולשנינו רק טוב.

לפני העיקריות, נדמה שדורון זיהה על הסיפון עוד מלצר אחד שלא עבר את הטכס. ידעתי שרק דבר אחד יציל אותי מפאדיחה נוספת, אז הבטחתי לו לבדוק אם יש הגבלת גיל להזמנת מנת ילדים ושכשנצא נקנה לו שוקו בשקית. זה עבד. לעיקריות לקחנו מדליוני פילה בקר (104 ₪) בשבילי, ונתח קצבים (99 ₪) בשבילו. ראוי להזכיר את מהירות הוצאת המנות בקולומבוס ואת הגודל. כן כן, הגודל.
גם כשמדובר בפילה בקר - מנה שמוגשת עם מיקרוסקופ ברוב המקומות - בקולומבוס כמו בקולומבוס, עושים מכל הלב. המנה שלי הוגשה על מצע פירה כשלכל מדליון פס ורדרד באמצע כמו שאני אוהב. נתח הקצבים של דורון נטרף במהירות כמו גם האורז שהוגש איתו. 

לסיום שתינו תה עם נענע, ושמענו ממאיר על חוויית הכשרות, על האירועים ההיסטריים בגן החדש בחוץ, על המנוחה שהוא לא רגיל לה בשבת, ועל מעגל הלקוחות החדש לגמרי של חובשי הכיפה שהתחילו גם הם להכיר את הפנים המחייכות והמעונבות שלו. כשרה או לא כשרה, קולומבוס מתחזקת.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי