כיופים ללא הפסקה

ב'כיופים' יש קטע. מי שהיה שם פעם מבין על מה אני מדבר. העובדה שאין כניסה ישירה למתחם המסעדה ומי שירצה לאכול בה יאלץ לעשות סיבוב ארוך בתוך חנות המתנות, היא חלק מהעניין.
בהתחלה זה נתפש קצת מוזר. הרי לא היינו מעלים על דעתנו שכדי להגיע לאכול במוזס נאלץ לעבור קודם בין מדפי הנעליים של אלדו. בכיופים, לעומת זאת, מקבלים חווית חנות מעוצבת בשילוב ארוחה מלבבת, שיוצרות ביחד חווית קונספט משולבת.

השעה שעת ערב של אמצע שבוע דביק. הג'ינג'ית שלי ואני נכנסנו למסעדה אחרי סיור בחנות ולא לפני שהיא שמעה ממני שלוש פעמים: "נו כבר, אני מבטיח שנחזור לפה אחרי האוכל". יש משהו מפתה בישיבה הפסטורלית בשולחנות שמתחת לעצים בחוץ. יש משהו מפתה יותר במזגן הנעים שבפנים. התיישבנו.

בשולחן שלידנו כאילו ומצלמים את הפרק הבא של כלבוטק. זוג מבוגר שולף פנקס צ'קים ומעניק כמה מהם לשרלטן שאורן זריף נראה לידו כמועמד לגיטימי לנובל ברפואה. השרלטן קורא להם בשניצל ועוד צ'ק בדרך. אנחנו מתעמקים בתפריט ובוחרים לראשונות קרפצ'יו בקר (29 ₪) ושיפודי אנטיפסטי (29 ₪). יפתיע אותי לגלות שאותו טבח הכין את שתי המנות האלו. מה גדול המרחק ביניהן.
הקרפצ'יו קטן מימדים ומתובל בסתמיות. אל תטעו, סיימתי אותו עד תום ואי אפשר להגיד שהיה רע, פשוט יכול היה להיות יותר טוב. האנטיפסטי מנגד, היה חגיגה - הגשה משופדת וכייפית לתפעול, תיבול עדין וחריכה קלה של כל הירקות, ומעבר לגמבה, הפטריות והבטטה השגרתיים, הופיעו במנה גם טבעות כרישה האהובות עליי במיוחד. מנה מומלצת.

בעוד שבשולחן שלידנו הגברת אוטוטו חותמת על טופס שמעביר את הבעלות החוקית על כל אבריה הפנימיים למפוקפק שמולה, אנחנו בוחרים עיקריות. הג'ינג'ית הולכת על לזניית תרד עם בולגרית מוקרמת ברוטב וינגרט ובלסמי (47 ₪). אני עם שניצל בציפוי פנקו (פירורי לחם יפניים) ושבבי קוקוס עם הום פרייז בצד (46 ₪). אולי היתה זו המחשבה על הלזניה ששיבשה לג'נג'ית זמנית את דעתה אבל היא העלתה רעיון גאוני ממש: לקרוא למעאכר אלינו כשיסיים עם הזוג. לא, לא כדי לתת לו אגרוף ולצעוק עליו שהוא נוכל חסר מצפון, אלא כדי שיקרא לנו בלזניה. "מה, אולי בכל זאת יש בזה משהו?"... מזל שלפני שהמחשבה הזו התפתחה, הגיעו המנות.

הלזניה מרשימה במידותיה. השניצל גם. הלזניה מעולה. השניצל גם. הלזניה עסיסית וגדושה בתרד ובולגרית. השניצל לא. אז נכון ששניצל הוא שניצל, אבל אף אחד הרי לא אוכל שניצל בלי קטשופ, או רוטב ברביקיו, או חרדל, או משהו. למרות זאת מתעקשים ביותר ויותר מסעדות להוציא אותו עם פלח לימון בצד ותו לא. ההום פרייז שלי לא נופלים מרמתו של השניצל הטעים והסלט שלצד הלזניה גם הוא באותה הליגה.

סיימנו באמריקן אפל פאי (31 ₪) שהוגש עם כדור גלידה בצד לבקשתנו. היה חם וטעים. החוויה בכיופים מוכיחה שהשם בהחלט הולם את המקום, במיוחד עבור גרגרנים שכיוף הוא שם נרדף עבורם לאוכל טוב. בצד מתקיים בדיוק טכס הענקת קמע של איזה מקובל והנוכל ממלמל פסוקים מספר תורה שהוא מחזיק הפוך. כל אחד והכיופים שלו.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי