Frame I'm gonna eat forever
השיר הזה התנגן לי הלוך וחזור בראש כבר משעות הצהריים. העיוות במילים לא הפריע לי וכנראה שגם אלה שהיו סביבי לא שמו לב לכך, כמה שעות אחרי זה, שכבר נחתי על משכבי, בדרכי לשנת ישרים הבנתי שיש בזה משום נבואה שמגשימה את עצמה. השיר הזה בהחלט יכול להיות ההמנון של המקום הזה.
מסעדת ה-frame ברמת החייל היא שילוב מושלם. אוכל, אווירה, עיצוב ואנשים שעושים כל ערב (או בוקר צהריים ולילה) למשהו מיוחד נכון ועכשווי. באנו בערב, אנוכי ובן זוגי לאותו ערב התיישבנו על הבר. הבחירה לא הייתה אקראית, אני מאוד אוהבת לשבת על הבר, לא רק בגלל הקרבה לברמנית מקסימה שמפליאה בשקשוק בקבוקים אלא ובעיקר כי האווירה האמיתית של המקום נמדדת לפי הבר. הכיסאות סביבנו היו בתפוסה כמעט מלאה וכך גם יתר החלל. בין אם התיישבו סביב שולחנות העץ או התרווחו על הספות, המקום שקק חיים ולא הראה סימני עייפות שעתיים אחרי זה.
נדמה לי שמזמן לא התיישבו שם שני אנשים נעדרי החלטיות כמונו. לא ממש ידענו מה לבחור. את התפריט אני מכירה כמעט בע"פ, אבל ה-Date היה "חדש בים" אז גיליתי נדיבות והשארתי לו חלק מזכות הבחירה. עוד לפני האוכל פתחנו בוודקה עם קרנברי ואפל מרטיני מושקע ביותר שמילאו את תפקידם הפותח. פטה כבדים בריבת תאנים וצנימים וקרפצ'יו בקר עם פרמזן פתחו את הערב. מכיוון שעיני צדה את תפריט הסושי החדש במקום ידעתי לאן מועדות פני אבל כלום לא הכין אותי להמשך הערב. הפטה זכה לתשואות מהקהל שהשאיר לשמחתי את הקרפצ'יו כולו בשבילי. זה לא שאני אגואיסטית אבל אם מישהו מגלה לידי סימני הססנות כשמדובר בבשר, ההפסד כולו שלו.
הגילוי של הסושי היה חיובי בעיני, זה אוכל מושלם לאכילה על הבר, בזכות עבודת האצבעות (או המקלות אם מתעקשים) והוא הולך מעולה עם כל אלכוהול שתצמידו לו - למשל וודקה נקייה וקפואה הישר מהמקפיא.
האוניה שעגנה לפנינו היתה הרבה מעל מה שיכולנו לחשוב עליו. לא עוד מגש אלא משחתת של הצי השישי שעל סיפונה סודרו הרולים לפי צבע וסוג, ושני קונוסים שימשו לה כתרנים לזמן מוגבל כי הם נאכלו ראשונים. קונוס של סלמון סקין, אבוקדו וטונה אדומה התקבל בברכה. וכך גם רולים עטופים בסלמון ומלאי כל טוב של טונה וטמאגו, רול שעליו נתחי טונה אדומה צרובה ובפנים סלמון סקין קראנצ'י השתלבו מעולה עם שבעת התבלינים והחריף. היתה הפתעה בדוגמת רול ממולא בכבד אווז. ויסלחו לי כל המלעיזים - נכון שפיתום אווזים זה רע - אבל הכבד שלהם מ-זה טעים. לא השתלטנו על הכל אבל הפרוסות של סשימי טונה אדומה נעלמו כלא היו.
למרות שלא מפקירים רולים בשטח, הדבר קרה! מצטערת אבל המטרה היתה לא פחות חשובה - השארת מקום לקינוח. שהתגלה בצורת עוגת גבינה מאוזנת בטעמים (לא מתוקה מידי) ופעמיים קפה. בזכות שני שוטים של קפאין הבטחתי נהיגה בטוחה הביתה.
לסיכום הפריים הוכיח את עצמו שוב. תמורה הוגנת בין מחיר לאוכל ואווירה נפלאה המשתנה מידי ערב. במסגרת החידושים הפכו את ערבי ראשון לחגיגת קריוקי שמתחיליים ב-11:00 ונגמרים לפנות בוקר, וחובבי מכבי מצטופפים לצפות במשחק של יום חמישי ומקווים שהפיינל פור בידינו.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת