בדרך אל הים

יש היום טרנד חדש- לעזור לתושבי הצפון. לעומת טרנדים אחרים, דוגמת החוט האדום המרגיז, או נעלי הקרוקס המאוסות, העזרה לתושבי הצפון מבורכת. אז אם מישהו, צפוני או לא, שלא מכיר כל כך את ת"א, מחפש מקום נחמד לשתות בו קפה או לאכול משהו, יוכל להיעזר בכתבה - אני מרוצה.

אוליב קופי בר יושב על רחוב בוגרשוב, ומזכיר את הימים שעוד היינו יושבים על הרחוב לשתות ולאכול, לראות ובעיקר להראות. הימים מלפני שהקפה היה אייס-בלנד-קפה בקניון. אנחנו באנו לסתם קפה של בוקר, כמעט נכנענו לתפריט צהריים, ובסוף ירדנו על ארוחת בוקר.

למען האמת, שמתי עין על הבוקר הצרפתי שבתפריט עוד כשהסתכלתי באתר המסעדה, ולכן הבחירה לא הייתה קשה. ארוחת הבוקר הצרפתית (39 ₪) היא ביצת עין מונחת על טוסט במילוי גבינת שמנת, עגבניה וסלמון מעושן בליווי תפו"א ופטריות מוקפצים בחמאה ושום. בצד בא גם סלט ירוק. מנה נהדרת, גדולה מאוד, שיכולה בקלות לזכות בתואר בראנץ'. זוגתי העדיפה ללכת על משהו חמים ובקטן יותר- טוסט גבינת עיזים עם ממרח עגבניות מיובשות ופלפלים קלויים (32 ₪). לצערה ולשמחתי, המנה שלה הייתה אפילו גדולה יותר משלי - ארבעה משולשי טוסט נכבדים מלחם קסטן וסלט ירוק.

המנה שלי הגיעה גם עם קפה ומיץ. תפוגזר, שילוב הרבה יותר חזק והרבה פחות משווק מתות-בננה, ליווה את הארוחה, ואספרסו קצר סגר אותה. מהיר, קליל, טעים. מה עוד צריך? את שאר הזמן העברנו בהתפנקות על הספה ובהייה ברחוב ובאנשים (המוזרים, חלקם יותר וחלקם הרבה יותר) שעברו בבוגרשוב, בדרך אל הים.

בזמן שגלשנו עם ארוחת הבוקר שלנו לשעת הצהריים של רוב האנשים הנורמליים, התמלא המקום באנשים שבאו לאכול איזו ארוחה עסקית טובה, או סתם משהו מהתפריט העשיר מאוד, ביחס לבית קפה. הסיבה לתפריט הרחב טמונה בכך שאוליב מנסים להיות משהו בין בית קפה לביסטרו צנוע, עם אופציה לדרינקים בערב. נשמע כמו ערבוב אחד גדול, אבל איכשהו זה יוצא טוב.

אז לפני שחוזרים לצפון, לפני שחוזרים לשפיות, אם בא לכם לברוח לאן שהוא באמצע כל הבלאגן, לכו לאוליב- שם בטוח תמצאו משהו שמתאים לכם.

*הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי