סופריצה

כשיש אוכל, אני נהנה. זו נקודת המוצא. כשיש אוכל מושקע, אפילו אם הוא לא בגדר בשורה קולינארית, אני נהנה אפילו יותר. מי שקרא את מאה וחמישים הכתבות האחרונות שלי בטח כבר יודע להבחין איפה נהניתי ואיפה נהניתי יותר. גם מי שלא קרא אפילו כתבה אחת ידע לזהות מייד כשאני באמת מופתע לטובה מבחינה גסטרונומית. זה קרה ברונימוטי התל אביבית, בסופיה הבולגרית, גם היא בעיר הגדולה ובצ'לו הירושלמית. והנה, השבוע זה קרה לי שוב, ולמרבה ההפתעה דווקא לא במטרופולין רווי המסעדות של גוש דן.

נשלחתי לכתוב לכם על אנונה הכשרה באשקלון. אנונה? כשרה? אשקלון?? נדמה שבמערכת עוצמים עיניים מצביעים על המפה ולנקודה הכי מרוחקת שיוצאת שולחים אותי. אני מודה שלפני שיצאתי לדרום השארתי בבית את הציפיות לארוחה שתלהיב אותי. קבעתי עם אוריה, חבר טוב מאשקלון, שיפגוש אותי שם ויצאתי לדרך לבדי. בחלוף ארבעים דקות נסיעה הגעתי למדרחוב האשקלוני, אנונה נמצאת לא רחוק ממנו. קפה קטן שעוד הרבה לפני ריח האוכל מדיף ריח של שיק. שיק מאד תל אביבי ומאד נכון בעיצוב ובאווירה אינטימית אך לא מתנשאת. אולי במערכת דווקא יודעים מה הם עושים?

ההפתעה הגדולה באמת, עוד לפני הביס הראשון, היתה לגלות שהתימני כבר טחן שם לא פעם את הסנדביץ' הבגדדי (26 ₪). רק מי שמכיר את אוריה ויודע שמנה שבשמה אין ח' או ע' גרוניות פשוט לא נכנסת אליו לפה, יבין את גודל ההפתעה. פתחנו בסביצ'ה מוסר בשבילי ובפוקצ'ה עם שמן זית, בולגרית, חציל, פלפל קלוי ועשבי תיבול (18 ₪) בשביל התימני. הייתי צריך להסביר לו שזה כמו מלאווח רק מבצק אחר ועם ירקות כדי שיסכים לנסות.

להגיד על הפוקאצ'ה שהיתה טרייה יהיה אנדרסטייטמנט. היא נאפתה כרגע ואף אחד לא ישכנע אותי אחרת. סלט החצילים, ממרח העגבניות המיובשות, כמו גם הפלפלים הקלויים שהוגשו איתה הוכנו במקום. איך אני יודע? רק כשתטעמו תבינו. כל אחד טיל. והסביצ'ה? רצועות צנון למעלה ונגיעה של כוסברה היוו שידוך מושלם למוסר. ואתם יודעים מה? עזבו, מי שלא ניסה פשוט לא יבין את הטעם.

בשלב הזה הבנתי שאני ניצב בפני תגלית מרעישה. הבנתי שאם בעיקרית לא תהיה נפילה אני מצרף היום לשלישיית ההפתעות הפותחת שלי קפה אשקלוני קטנטן ונטול פוזה. נתתי לרן השף להשתולל וביקשתי שיכין לנו מה שמתחשק לו. כל עוד לאוריה הוא מכין ג'חנון כמובן. אז ג'חנונים כנראה שלא תמצאו באנונה, אבל את אחד הרביולים המעולים ביותר שתוכלו לטעום תמצאו בקלות. כך יצא שאוריה התענג על ספיישל רביולי ממולא בגבינה שהשתכשך ברוטב פטריות, כרישה, שום, בטטה ועשבי תיבול (48 ₪). וירטואוזיות קולינארית במיטבה שני מטר מהמדרחוב של אשקלון, קולטים?

את המוטרדים ארגיע ואספר שגם אני לא נשארתי מקופח, עם מנת פילה מוסר בריבת בצל ופלפלים על מצע של פירה בטטות. אין החטאות. קיבלנו ארטילריה של אוכל טרי ויצירתי מהמצויינים שטעמתי. מה נהיה אתכם שם באנונה? רן, ענת, מאיפה הגעתם תגידו?

סיימנו עם מקיאטו בשבילי ובוציאטו לתימני. את אלה ליוו עוגת תפוחים ועוגת גבינה (20 ₪) שנאפו במקום, איך לא. הסטנדרט נשמר ממש עד הסוף המתוק. תמיד האמנתי שאם מתאמצים אפשר לעשות אוכל מעולה גם מחוץ לעיר הגדולה. אף פעם לא הבנתי עד כמה. צרפו את זה למחירים הנוחים והרי לכם סיבה מצויינת להתחיל בנסיעה דרומה. 'שאפו' לאומנים באנונה על האומץ וסחה על התוצאה.

*הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי