אמצע הלילה בכפר הגלובלי

כולם רוצים לעבוד בהיי-טק. משכורות גבוהות, רכב צמוד, פלאפון, לפטופ ו... אפס חיי חברה. כמו שכותב תמיד אותו אחד שמבין, תקשיבו לי - המשכורות אכן גבוהות אבל השעות לא שפויות, הרכב הצמוד מקזז בסופו של דבר כמה אלפים טובים מהמשכורת והפלאפון והלפטופ אינם אלא אזיקים אלקטרוניים.

אז מה, לא שווה לעבוד בהיי טק? בטח ששווה. אבל לא מהסיבות שחשבתם אלא מסיבה אחרת לגמרי - בגלל האוכל. בכל מקום בו יש מינימום שני בניינים של חברת היי-טק, תמצאו כמה מסעדות טובות, כאלו שבשמחה יקבלו את העובדים לעסקית צהריים משתלמת. ככה זה באזור התעשייה של הרצליה, ברמת החי"ל, בפארק קיסריה ועוד.

אחד מאזורי התעשייה שהולכים ומתבססים ככוורת היי-טק רוחשת הוא אזור התעשייה של רעננה. את הפוטנציאל במיקום הזה זיהו היטב לפני כמה חודשים מקימי המסעדה האסיאתית הכשרה אוסקה, שקרויה על שם העיר השלישית בגודלה ביפן. המסעדה עוצבה במיוחד לקהל המדובר, אבל היא לא מכוונת רק לשעות הצהריים העמוסות. הספות הנוחות, הבר הארוך והעיצוב הניו-יורקי המושקע מזמינים גם לשעות של אחרי העבודה.

ומה בתפריט? ובכן, תפריט אחד מוקדש רק לסושי ותפריט שני מציע אוכל אסיאתי מגוון מהמטבחים התאילנדיים, הויאטנמיים, הסיניים והיפניים - ראשונות מעניינות, קומץ מרקים, עיקריות מיוחדות ומנות ווק על בסיס אורז או נודלס. לפני הכל, הרטבנו את הגרון והכבד עם קצת אלכוהול. יש לנו כבר את הדרינקים הקבועים שאנחנו שותים עם אוכל אסיאתי והערב לא היה שונה - צ'ויה לגברת וסאקה לאדון. הצ'ויה, שיכר שזיפים, מתקתק ומתאים לה בדיוק (וגם היה זול במיוחד - 17 ₪). הסאקה הקר, מסומי גולד (42 ₪), אמנם לא כלל שבבי זהב, אבל היה בדיוק מה שהייתי צריך כבן לוויה לארוחה.

אחרי עירוי הנוזלים הראשוני, התפנינו לדגום כמה מנות שהסתמנו כפרטנריות טובות לדרינקים שלנו. אגאדשי טופו (22 ₪) הייתה מנה מפתיעה, כי היא אשכרה הייתה טעימה, אפילו שהיא עשויה מטופו, שלרוב נחשב בעיניי כמזון מפוקפק למדי. עם רוטב טינצו חם (סויה וטריאקי מתקתק), פטריות שיטאקי ובצל ירוק, קוביות הטופו המטוגנות מהוות נשנוש מצוין. גם המרק האינדונזי, מדלעת וחלב קוקוס עם ג'ינג'ר ולמון גראס, היה קטיפתי במידה הנכונה ומוצלח ביותר. אבל המנה הטובה ביותר בראשונות, ובארוחה בכלל, הייתה הסייגון ספרינג רול - דפי אורז מאודים במילוי סלמון צרוב, עלי בייבי, כוסברה ונענע (תמיד שילוב מוצלח) ורצועות גזר מלפפון (23 ₪). דפי האורז המאודים היו עדינים והכוסברה ונענע רעננים. טבילה ברוטב ויניגרט-סויה הייתה עונג אסיאתי צרוף.

בגזרת הסושי הלכנו על שתי מנות מהספיישלים (25 ₪ כל אחת) - פוטו רזי וקליפורניה רול. הפוטו רזי ממולא בסלמון, מלפפון, גזר ואבוקדו וכמיטב המסורת הישראלית מצופה בפירורי פנקו ומטוגן בשמן עמוק. הקליפורניה רול גלגל בתוכו סלמון ודניס עם אבוקדו ומלפפון והלך גם הוא עם האופנה החביבה עליי, ציפוי טוביקו - ביצי דג קטנטנות ופריכות. מאגף העיקריות החלטנו לחלוק מנה אחת לשנינו, בעיקר בגלל מחסור בקיבה רזרבית, של נתחוני סינטה בקארי אדום (52 ₪). חתיכות הסינטה הוקפצו עם קצת חצילים, עגבניות שרי, שעועית ירוקה ובעיקר הרבה בצל. רוטב הקארי היה סמיך וקצת חריף, אבל יותר מהכל המנה הייתה ע-נ-ק-י-ת.

לסיכום, וידוי קטן: בתור יליד רעננה יש לי מקום קטן בלב לעיר, וכיף לי לראות מסעדה טובה שנפתחת בה. עם המיקום המוצלח לשעות הצהריים ההיי-טקיות, העיצוב המזמין לשעות הערב, האוכל הטעים, חוסר היומרנות והכי חשוב - המחירים שלא מחייבים משרה באחד המשרדים הסמוכים, אני בהחלט צופה לה הצלחה.

*הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי