אוכל זה ענין של גיאו(ר)גרפיה

עד היום, התשובה שלי להצעה הידידותית "תחזור לרוסיה" היתה "אבל אני מאוקראינה". מהיום רבותי, מהפך! בהתאם לסטיקר שמקשט את דלת הכניסה של 'ננוצ'קה', גם אני רוצה להיות גרוזיני, או בעצם, גיאורגי, למי שזה משנה. בכל מקרה, החלטתי להסתפח לגרוזיה (ובפעם האחרונה להיום, גיאורגיה, למי שרוצה לדייק). אם נשפוט לפי האוכל, יש סיכוי שזה יעשה קצת יותר רושם על העם היושב בציון.

עליי להודות שאני לא יודע הרבה על המטבח הגרוזיני. זכור לי ממשפחה שגרה בקומה מתחתינו, רוטב שזיפים חמצמץ מצוין שמגישים עם בשר ומיני כופתאות. זכור לי גם שזה תמיד הגיע בכמויות גדולות, ואיזו אווירה שמחה היתה מסביב לאוכל. כל זה התברר כמדויק, אם כי כמובן, מגוון הרבה יותר. אבל הבסיס הזה הוא די מרכזי ובולט בננוצ'קה - שילובים של פירות ובשר, בצקים ממולאים כל טוב והרבה מצב רוח טוב.

ננוצ'קה הוא מקום עם אווירה שקשה להתעלם ממנה. צפוף בפריטי עיצוב מבית סבתא בהרי הקווקז ופריטי אמנות מבתי הנכדים בשכונות היוקרתיות של סנט פטרסבורג, צפוף באנשים שהתחילו לרקוד לצלילי הדי-ג'יי לקראת אחת עשרה בלילה, והכי חשוב, צפוף בשולחן ובבטן מרוב אוכל. המנות בננוצ'קה גדולות, וזה לטובה, כי הן גם טעימות. למנה ראשונה הזמנתי את אחת המנות החביבות על יוצאי חבר העמים באשר הם - בליני קוויאר אדום (36 ₪). זה נשמע איטלקי, אבל לא, זה דווקא שלנו. מדובר בפנקייקים קטנים וחמודים להפליא, שהוגשו ועליהם שמנת וקוויאר ביצי סלמון. לקח לי כמה ביסים כדי להבין איך לתפעל את המנה (טכניקה לא מורכבת במיוחד של קיפול כל ביס כך שהקוויאר מתפצפץ לו ביחד עם הבצק, ולא לפני) ואז יכולתי ליהנות ממנה כמו שצריך. השילוב בין מתיקות הפנקייק, מליחות הביצים ורעננות השמנת, פשוט מצוין. זוגתי הזמינה למנת הפתיחה את כוכב ננוצ'קה (49 ₪). משום מה, חשבתי שמדובר בכוכב ים, ולא היא. מדובר בחמישה קובאים (קובות? מה בעצם הרבים של קובה?) לכאורה, המסודרים בצורת כוכב. למעשה, מדובר במעטפת פרורים מטוגנת, דומה במקצת לקובה בצורה, אבל לא לגמרי בטעם. ובתוך כל קובב, הס פן תעיר, שוכן לו בשקט קלמרי שלם, לא כל כך זעיר. ובתוך כל קלמרי, פטריות לרוב. וכל זה מוגש עם ציר מצוין של פירות ים.

אחרי המנות הראשונות, ולקראת עשר וחצי בלילה, הבנתי להפתעתי שהמקום די מפוצץ, ועוד ביום ראשון בלילה, עניין יוצא דופן במקצת. השמועה אמרה שעוד מעט יתחילו לרקוד על הבר, מה שגרם לי להזמין מיד את המנות העיקריות, בניגוד לדעתה של זוגתי, שדווקא היתה בעניין של הריקודים. אני יותר בעניין של אוכל, אבל מי שחובב שמייח ימצא שם את מבוקשו. אנחנו מצאנו את מבוקשנו במנות העיקריות. טביליסורי (86 ₪) הוא אוסובוקו כבש עם תבשיל שעועית לבנה ביין לבן, המוגש עם אורז וירקות. גם בלי האורז מדובר היה במנה גדולה מאוד. עצם עמוסת בשר רך ומבושל היטב שירד בקלות מהעצם. אני לא יודע כמה המנה הזאת גרוזינית, אבל ללא ספק היא מצוינת. כדי לנסות בכל זאת מנה גרוזינית אופיינית, הזמנו גם ירקות ממולאים בבשר כבש ובקר (55 ₪) - חציל, קישוא, בצל, כרוב, ומעל לכל, גזר, הממולא החביב עלי. הייחוד של המנה היה לאו דווקא בירקות, אלא במילוי וברוטב העגבניות והפירות היבשים. השילוב הזה של הבשר עם מתיקות הפירות הוא ייחודי, שונה מהממולאים שאנו מכירים, והופך מנה אהובה ומוכרת למנה אהובה וחדשה, ומומלצת. 

בשלב הזה הקהל כבר התחיל להתנועע, כך שמיהרנו לקינוחים. מרקיז דה סאד (32 ₪) התברר כפצצת שוקולד מרוכזת עם קרם וויסקי עדין, ומילא את הצורך התמידי שלי בשוקולד. הזוגה לעומת זאת העדיפה משהו קל יותר, והזמינה מרק פירות (32 ₪), שהיה גרסה משודרגת לקומפוט של אמא שלי. במקום משמשים מבושלים עד התפרקות, קיבלנו שזיפים ודובדבנים מוצקים, מתובלים בעדינות רבה בציפורן וקינמון ואפילו מעט טרגון. טעים ומרענן. כשיצאנו נדמה לי שראיתי מישהי מטפסת על הבר, אבל אני לא בטוח.

* הכותב היה אורח המקום. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי