האני ביץ'

לפני כחצי שנה היגרתי מירושלים לתל אביב. אני לא היחידה, אני יודעת. מאות ואלפים כבר נדדו בין השתיים, נהרות דיו נשפכו בתיאורי ההבדלים התהומיים ביניהן. ההר והים, הקודש והחול, השממה הקולינרית ומגבלות הכשרות של הבירה, אל מול מאות המסעדות רוויות השרצים בעיר המישורית.
את כל החידושים הללו חוויתי בחודשים האחרונים, ונהניתי מכל רגע תל אביבי. אבל מהאטרקציה הגדולה ביותר שיש לתל אביב להציע, עוד לא ממש טעמתי, פשוט כי היה חורף. 

והנה הגיעה השעה המתאימה, צהרי שבת, חום לא מכביד מדי של תחילת הקיץ, הים כחול כמו עיניו היפות של אהובי. עשרות משפחות על ילדיהן הקולניים וחיות המחמד הרטובות שלהן, לא הפריעו לו ולי לשאוף חול ומלח עמוק לריאות, לצלול ולצהול בין הגלים.

ואחרי שיוצאים מהים, אין כמו כוס בירה וקצת נשנושים להחזיר את מעט הקלוריות שהצלחנו לשרוף במים. המקום המושלם למטרה הזו בדיוק נמצא ממש בגבול יפו, בחוף האחרון של תל אביב, כפי שכתוב באתר המסעדה. קבלו את Honey beach. האני ביץ' ממוקמת על שטח מוגבה מעט מעל החוף, וכמעט מכל זווית בה אפשר לראות את המים. היא מרוהטת בספות לבנות רחבות, שעושות מיד חשק להשתרע יחפים, ולא לקום יותר עד שיגרשו אותנו בכוח. השתרענו כמתבקש, והאני הבעלים, שיגר אל שולחננו שניים מהקוקטיילים המיוחדים של הבר. ג'מייקה ספיריט (39 ₪), שהכיל ליקר קוקוס, מידורי, בננה, ליים ותפוזים, היה מרענן ועם טעם מודגש של קוקוס, ומרטיני קריבי (39 ₪) על בסיס וודקה וליקר מלון, הכיל גם שנאפס, וניל, תפוח וליים, והיה חזק ומיוחד. 

בשולחן שלידנו התחלפה קבוצת תיירים יפנים בחבורה ישראלית נוטפת מי מלח, ובשולחנות האחרים הייתה גם כן תחלופה תמידית, כשאף כורסא אינה נשארת ריקה ליותר מכמה דקות. כנראה שאנחנו לא היחידים שמוצאים את האני ביץ' אופציית חוף מצוינת. 

האני הציע שנטעם כמה מהראשונות המבוקשות שלהם. לא התנגדנו. ראשונה הגיעה 'סופר לבנה' (39 ₪), הכוללת קוביות חציל ועגבניה, הנערמות על צלחת לבנה נדיבה. אחריה, סלט ערבי-ישראלי (39 ₪) קצוץ, פשוט וטוב. כרובית קריספי (29 ₪) הייתה קריספית כמובטח, והסבה עונג לחובב הכרובית שבינינו, ומקלוני זעתר (29 ₪) היו למעשה רצועות של פיתה קלויה ומתובלת, מוגשות בערימה נדיבה לצד צלוחית לבנה.
ברקע נשמעה מוזיקת רגאיי קלילה, והאני סיפר שבשבועות הקרובים יתחילו להופיע במסעדה מוזיקאים מתחלפים, וגם די ג'ייז שונים יוזמנו לעמדה מדי שבת. 

העיקריות שהגיעו לשולחן כבר הרחיקו אותנו מהנישה של שתייה ונשנוש אחרי הים. שניצל הבית (52 ₪) לזה שחייב שניצל לפחות אחת ליומיים, מגיע עם ערימה נאה של צ'יפס. פרגית קריבית (59 ₪) התגלתה כמנה מקורית ומענגת. נתחי הפרגיות מושרים ברוטב פפאיה וצ'ילי, ומוגשים לצד ירקות קלויים. הפרגית הייתה חריפה-מתוקה וטעימה מאוד, וחיסלנו בהנאה גם את פיסות העגבניה הקלויה שהוגשו לצידה. גם קציצות בקר וטלה (56 ₪) מוגשות עם אותם ירקות קלויים, והן בשרניות וחביבות.

בשלב זה חזינו לפתע בנהירה המונית אל עבר חזית המסעדה. המניע התגלה במהרה: שקיעה יפהפיה ופסטורלית ריגשה את כל הסנטימנטליים במקום. הבחור שלי, למרבה הצער, התעלם מהרגע הרומנטי ועשה את עצמו שקוע בפרגיות, ויתרתי לו כי הייתי שבעה ורגועה. סביבנו חולקו שמיכות מפנקות לאלה שהרוח ציננה, ואנחנו קינחנו בסופלה שוקולד (32 ₪), המוגש עם גלידת וניל, לצד הפוך קטן בשבילי (12 ₪), ואספרסו בשבילו (9 ₪).

בעיתון השבת שקראנו עם שובנו הביתה, תוארו ההפגנות ההמוניות שנערכו בירושלים לרגל פתיחת חניון בשבת. הפגנות חרדים לעומת ים וקוקטיילים, חשבתי, הפער מעולם לא נראה עמוק יותר.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי