נגישות
נגישות
  • Facebook
  • Whatsapp
  • Facebook Messenger
  • Email

מוזר. כבר קרוב לשנתיים שאני חורש את הצפון וסועד במסעדות בגרגרנות ראויה לציון, אך אפילו פעם אחת לא צירפתי למשימת הסיקור הקדושה את האדם הכי קדוש שאני מכיר - את אמא. תירוצים תמיד יש: זו מסעדה רחוקה מדי, זה בכלל בר והיא לא שותה אלכוהול, בכלל בשומרי משקל ועוד ועוד. הפעם החלטתי שהגיע הזמן לזמן איכות של דב ואימו.

שמנו פעמינו לכיוון זכרון יעקב, המושבה הכי יפה בכרמל, ונכנסנו ל-'ADAMA', המסעדה הכי יפה במושבה הכי יפה בכרמל. 'ADAMA' מתהדרת בעיצוב מדליק במיוחד, המנות כולן קלאסיות עם טוויסט מרענן והניגודים בה מדגישים את הטוב משני העולמות. הרגשנו נעים, התיישבנו ופתחנו תפריטים.

אוקי, אז במה אתחיל? אולי במה שאנחנו התחלנו. ניצלנו את העובדה ש-'ADAMA' מציעה את אחת העסקיות המשתלמות ביותר שנתקלנו בהן, הכוללת שתייה, מנה ראשונה ומנה עיקרית במחיר העיקרית, כשתוספת של 15 ₪ מעניקה אפילו קינוח והתחלנו בבחירת המנות.

הראשונות שנחתו על שולחננו אחר כבוד היו קרפצ'יו פילה בקר עם שמן זית, פלפל גרוס, מלח ים, פרמז'ן, בלסמי מצומצם ועלים, שהגיע בליווי לחם מחמצת שאור שמבחינתי היווה מנה בפני עצמו. קרפצ'יו מהטריים והטעימים שיצא לי לדגום במסעותיי, כשהפעם אפילו טעמתי אותו לבד כי אמא הוציאה צו הרחקה לכל בשר שמגיע לצלחתה פחות מוול דאן. הפסד שלה נטו.

בעוד אני מעלים את פרוסות הבשר הדקיקות והמושלמות, בחרה מולידתי להתייחד עם חציל קלוי שהגיע בליווי טריו עדשים וירקות קלויים ברוטב טחינה אורגנית. טעמתי מהמנה כזית ואז כזית יותר גדול ואז כקלמנטינה בינונית. אפשר לכתוב שהיא עמדה בכבוד ליד הקרפצ'יו, ואני בכלל שונא עדשים. החציל היה חרוך כיאות על אש הגריל, שלושת סוגי העדשים הוכנו כהלכה, הטחינה עזת הטעם לא השתלטה על המנה ולצד כל זה על הצלחת השחורה המלבנית נחו לפתות וארטישוקים ירושלמים קלויים שהפכו את כל העסק למוצלח בקצה הגבוה של סקאלת המוצלחות.

מאחר ואני קצת גרגרן (בדרך כלל אני הרבה גרגרן, ליד אמא אני מתנהג כמו ג'נטלמן), הזמנתי עוד ראשונה אחת קטנה - סביצ'ה מוסר, אבוקדו, עגבניות לחות ועירית, מנה שהגיעה על לבנה שחורה ומרובת בליטות ושקעים. השילוב של העירית והאבוקדו הירוקים על הרקע השחור עם הניקוד האדמדם של העגבניות, הבהיר ממבט ראשון שיש פה מנה קטלנית ביותר (אם אתם רואים את שילוב הצבעים הזה בטבע, רוב הסיכויים שהולכים להכיש לכם את הצורה). באמת שניסיתי לאכול את המנה באיטיות האפשרית, אבל לעזאזל עם הטעמים החזקים שלה שנשכו אותי בלשון וגרמו לי להעלים אותה לפני שהספקתי להגיד: " את חייבת לטעום את הדבר המדהים הזה!".

אחרי שסיימנו את הראשונות ניגשה אלינו דגנית, בעלת הבית החייכנית, ושאלה איך היה. "בן זונה, פשוט בן זונה", עניתי. אמא העירה לי שזה לא מנומס להגיד בן זונה ושאני אנקה את הפה עם המפית ולא עם היד ושאני אנסה להראות יותר מכובד כשאני מגיע לסקר מסעדה ו... אם היה לי מקום הייתי ממשיך, אבל המשכנו לעיקריות וזה בטוח יותר מעניין.

הזמנו מנת אוסובוקו שוק טלה בדבש, הל וקברנה על מצע חיטה (96 ₪) לה וכבדים צרובים עטופים בקרמל ברוטב אגסים ויין אדום על פירה מנטה (58 ₪). שתי המנות הפגינו פשטות עיצובית והיו נטולות פינפונים וקישוטים מיותרים. השוק נחה על החיטה והכבדים נחו על הפירה, אבל עם הביס הראשון התגלו הקישוטים האמיתיים בטעם, במרקם. מה זה קישוטים? זיקוקים! שכבות-שכבות של טעמים עדינים התגלו בכבדים, שכבה אחרי שכבה של בשר רך ומתקתק הוסרה מן העצם החלקה במנת האוסובוקו, ואיך אמרה אמא: "לא ידעתי שחיטה יכולה להיות כל כך טעימה, בחמין זה אף פעם לא יוצא כל כך טעים...".

לצורך ניגוב הרטבים מן הצלחות ששוב הפגינו מקוריות מקסימה (חרס כבד בצבעים חזקים של שחור וחום) הזמנו עוד מן הלחם והשמנ"ב (שמן זית ובלסמי), ותוך דקות מספר לא נותר סביב השולחן דבר זולת אמא, בן וזוג צלחות ריקות.

בשלב הזה נכנסנו אל תוך חלל המסעדה וראינו את הנוף המקסים של גינת התבלינים המרשימה ממנה קוטפים את עשבי התיבול לכל המנות. הבטנו במראה העצומה שתלויה על קירות האבן הגסים (במקור המקום שימש כרפת, ממנה נשאר רק קיר אחד ובעלי הבית הקימו את המבנה מחדש תוך כדי שימוש באבנים המקוריות). התפעמנו מהשנדלירים העתיקים ומהמנורות המקוריות ובקשר לחדרי הנוחיות. נו, בואו וראו בעצמכם.

ואז הגיעו הקינוחים. קרם ברולה לא פחות ממושלם ופנה קוטה לואיזה ולימון עם רפרפת קמפרי. הקרם הגיע עם שכבה דקיקה (ולא פחות חשוב מזה - אחידה) של סוכר שרוף והתגלה כקרם שמסוגל להחליק את העובדה שאף פעם לא לקחתי את אמא למסעדה עד היום (תודה לך, אודי. תודה). הפנה קוטה הפגינה יציבות ג'לטינית, עקצוצים לימוניים ושכבת הרפרפת העדינה העניקה את הטוויסט המפתיע של קמפרי.

חשבנו על אספרסו לסיום הארוחה, אבל לא רצינו לוותר על הטעמים המושלמים שעוד התערסלו לנו בחלל הפה וחוץ מזה, ארוחה כזאת שולחת אותך ישר למיטה ולחלומות מתוקים. אז נסענו חזרה הביתה ואמא אמרה שהיא סולחת על שנתיים של הזנחה ושהיא תסלח לי אפילו יותר אם בקרוב אזמין אותה שוב. מתברר שהדב לא נפל רחוק מהעץ.

 

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי

  • Facebook
  • Whatsapp
  • Facebook Messenger
  • Email

דירוג הכתבה

לא אהבתי מעולה

מנה במסעדת אל דנטה ירושלים (צילום: באדיבות המקום)
מזון ללא גלוטן (צילום: shutterstock)
המבורגר בבי פי (צילום: באדיבות המקום)
 מנת בשר בפאפאגיו (צילום: באדיבות המקום)
מנה של מסעדת ארט סטריט נתניה (צילום: באדיבות המקום)
ארוחה נוסטלגית במסעדת ארסטו
יודעת לפנק: לחם בשר
ארוחת ערב במסעדת 206 דגים

תגובות0

הוספת תגובה
הוספת תגובה

השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה

השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?

תודה ששיתפת אותנו!

נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת

הבנתי