סדר פולני בקיטון

חברים יקרים, יש לי וידוי. אני מקווה שיחסינו יישארו כמו בעבר לאחר הוידוי האפל. אנא מכם, אל תשפטו אותי, היו יהודים, רחמנים בני רחמנים, פתחו את סגור לבכם ומצאו בו מקום גם לאחת שכמוני. אחת שמאוהבת בגפילטע פיש. כן, יש גם אנשים כמוני, לא צריך לבוז לנו ולדחוק אותנו לשולי החברה. אנחנו, אוהבי הקציצה האפורה, אנשים רגילים, ממש כמו כולם. כשצובטים אותנו אנחנו מצתבטים וכשבועטים בנו אנחנו נבעטים.

רק דבר אחד מבדיל בינינו לבין שאר האנושות: אותו גפילטע פיש נכסף, או כפי שאנו מכנים אותו בחיבה - גפילטע. אנחנו אוהבים את טעמו המתקתק, את צבעו האפרפר, ועיגולי גזר דקיקים מעירים בנו ריגוש שאין כמוהו. כה רבה ועצומה אהבתי לגפילטע, עד שאפילו בימים האפלים בהם סירבתי לאכול בשר ודגים, עשתה סבתי מאמצים הירואיים לרקוח לי גפילטע צמחוני, מעין דג ללא דג. (יכול להיות גם שהיא שיקרה, אבל אני מוחלת לה על כך).

אחרי ההקדמה הזו קל לנחש כמה רב היה אושרי, כשהגעתי לסעודת צהריים בהיכל המזון היהודי-מזרח אירופאי, הלוא היא 'קיטון' שבדיזנגוף. מסעדת קיטון, שמה יאה לה. לטובת מי ששכח את ימי הפסיכומטרי או לא קרא מספיק ספרים, אזכיר כי קיטון הוא חדר או תא, חדרון קטן. ומסעדת 'קיטון' אכן קטנה ואינטימית. כמה שולחנות סמוכים זה לזה ומכוסים מפות לבנות, על הקירות ציורים מקוריים של קדישמן ויחיאל סגל, ביניהם ציורים שצוירו ממש כאן, ואף דיוקנו של נתן זך הצעיר שנהג לפקוד את המקום.

ב1945 הוקמה המסעדה, ממש בתום המלחמה ההיא. אומרים שהאוכל הפולני מתוק, כדי לאן מעט את טעמם המר של החיים, ובשנים ההן זה היה כנראה נכון מתמיד. אנשים הגיעו לכאן כדי להיזכר בעולם שהיה ואיננו עוד. עד היום, צעירים שגרים בדירות שכורות בתל אביב ואוכלים חומוס מקופסה, באים לקיטון בכל פעם שהם חושבים על אמא. 'אוכל של געגוע', מכנה אורנה, נכדתם של מייסדי המקום והבעלים כיום, את המטבח שלה. וכיאה לאוכל של געגוע, התפריט לא השתנה ב-65 השנים האחרונות.

תמי איחרה לארוחה, היא באה באוטובוס ואי אפשר לסמוך על אוטובוסים. בינתיים הזמנתי לי מנה של גפילטע פיש, (20 ₪) כי אין פתיחה ראויה מזו. קיבלתי קציצה בגודל מכובד, שטעמה קלאסי ומושלם, ממש כמו שסבתא הייתה עושה. את הדמעה שזלגה לי, אני תולה בחזרת, כמובן.

בקיטון מוגשות ארוחות עסקיות משני סוגים שונים במשך כל שעות היום: עסקית אחת כוללת מנה עיקרית משתנה עם תוספות ושתייה במחיר קבוע של 39 ₪. בעקבות הכלל הפולני הידוע הקובע כי ככל שחם יותר בחוץ יש ללגום מרק יותר רותח, בחרתי בעסקית השנייה, הכוללת מרק ושתייה במחיר העיקרית. התלבטתי בין מרק קניידלך לקרפלך, ושמחתי מאוד לשמוע שאפשר לשלב. למרק עצמו לא היה המון טעם, אבל אלו מגבלות הז'אנר. הקניידלך היה גדול ומענג אך את הקרפלך פחות אהבתי. אולי זה רק בגלל שסבתא שלי לא נהגה להכין כאלה, כך שטעם הגעגוע נעדר מהמנה.

תמי הגיעה בדיוק בזמן לעיקריות. היא הזמינה לה מנת גולש (52 ₪) ותוספת של פירה וסלט ירקות. הגולש הגיע כקוביות גדולות של בשר עם די הרבה שומן, פירה מצוין נח לצידו. סלט הירקות הנדיב הגיע בצלחת נפרדת והיה טרי וטוב, אך ללא תיבול מלבד בקבוק קטן של שמן זית שהוגש איתו. אני בחנתי את הגבולות שלי עם לשון עגל (55 ₪), שהיה טעים כל עוד לא דמיינתי את הלשון ואת העגל. לצידו קיבלתי חמין שתמי אהבה מאוד וצימעס, שהוגש בקוביות קטנות ולא בפרוסות, כמקובל. תמי שתתה כוס מיין הבית - 'יוגב' של בנימינה - שהיה חיוור בטעמו. אני שתיתי מים, להם היה טעם מדויק של מים.

לסיום, ויתרנו על הקומפוט הפולני והרחקנו עד לווינה כדי לטעום את האפפלשטרודל (25 ₪) שהומלץ על ידי המלצרית. הגיעה מנה ענקית ולוהטת של בצק עלים פריך ממולא בתפוחים מבושלים, גלידת וניל טובה השלימה אותו לכדי קינוח מענג. יצאתי מהמסעדה שבעה כמו דובה, אבל בכל זאת מוכנה ומזומנה לליל הסדר. הבו לי גפילטע, דודות יקרות. ומי שאין לו דודות פולניות, או זמן או כישרון להכנת גפילטע, יכול להזמין מ'קיטון' ארוחה מלאה לליל הסדר, או לכל יום אחר בשנה. שיהיה בתאבון, דְזִ'יֶנְקוּיֶה ודְובידזניה לכולם.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בקיטון? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי