פאשה: שגריר המטבח הטורקי

שלא כמו 99% מעם ישראל (וחרף העובדה שאני אוטוטו סוגר 34 שנות ישראליוּת רצופות), טרם הזדמן לי לבלות חופשת "הכל כלול" בטורקיה. שמעתי אין ספור סיפורים על כמויות האוכל העצומות המוצעות בכל רגע ביממה, על הברים שופעי האלכוהול המשובח (והמשובח פחות), על ההפעלות בבריכות הענק ובמגלשות המים, על החדרים הממוזגים וכן, גם על ברזי הזהב האהובים כל כך על כמה מהתיירים מהארץ הנוטפת חלב ודבש. איך שהוא תמיד מצאתי את עצמי מבלה במדינה אירופאית כזו או אחרת, נותן גיחה לדוד סם או משכשך בבריכות חמימות ודלוחות בעיירה אום רשרש שבדרום ישראל. טורקיה? ידעתי שהיא תמיד תחכה לי.

והנה, בשבועות האחרונים החלה לפעפע בי התחושה שטורקיה נעלבה ממני עמוקות, וכי ייתכן ופספסתי את הצ'אנס שלי לבלות בה. רוחות רעות מנשבות בין ירושלים ואנקרה, ונדמה כי ניתוק היחסים בין שתי המדינות והתרבויות קרוב מתמיד. את הוויכוח מי צודק אשאיר לפרשנים הפוליטיים ולנהגי המוניות החביבים, אני נעצבתי בעיקר בשל העובדה שלא אוכל להתיישב בשוק האיסטנבולי, לרכוש עשרות מעילי עור בזול ולמלא את לבי באחת המסעדות הטורקיות העממיות שבסביבה. אך אני, גבר בא בימים ומנוסה שכמוני, כבר למדתי על בשרי שכל סוף הוא התחלה חדשה, ולכן לקחתי על עצמי את היוזמה לטלפון לאחותי היקרה ולהזמין אותה לסיור קולינרי בשגרירות הכי טורקית בישראל - מסעדת 'פאשה' התל אביבית.

יום ב', השעה 16:00 והמסעדה - הפלא ופלא - מלאה. זו שעה בעייתית במיוחד למסעדות רבות בארץ, משום שהיא לא מאוחרת מדי לארוחת צהריים ומוקדמת מדי לארוחת ערב, וכך יוצא שמקומות רבים מלאים בעיקר במלצרים וטבחים ופחות בלקוחות. ב'פאשה', כך נדמה, השעון מסתובב אחרת, כשכמה זוגות, קבוצות של חבר'ה שנראה כאילו הם עובדים יחד וכמה שולחנות של סועדים חובשי כיפה (המסעדה כשרה) מילאו כמעט את כל השולחנות. ועדיין, בזכות תושייתה של מאיה, המלצרית ששירתה אותנו במקצועיות ואדיבות במשך כל הארוחה, מצאנו לנו מקום בשולחן שעל הבמה, צמוד לחלון המשקיף לרחוב הארבעה השרבי.

אחותי הקטנה היא כבר לא בת שנה, ולראייה: במקום מיץ פטל שהיה אהוב עליה כל כך כשהייתה ילדונת, עמדה מולה כוס עם ראקי (28 ₪), משקה האניס הטורקי המסורתי, עם קרח, נענע ומעט מים. גם אני לא טמנתי שפתיי בדיאט קולה והזמנתי, כיאה לאחד שעומד לעבור ארוחה טורקית אסלית, בקבוק של אפס פילזן (18 ₪), הבירה הלאומית של טורקיה. השקנו כוסות, לגמנו ארוכות והבטנו בתפריט שמולנו, שהכיל ערב רב של סלטים, מנות ראשונות, עיקריות, תוספות, קינוחים, תפריט עסקי ותפריט קוקטיילים חדש וקיצי. כדי לא להתבלבל ביקשנו ממאיה שתציל אותנו, והיא סייעה לנו לבחור כמה מנות פתיחה, כהכנה לעיקריות שתבואנה בהמשך.

ראשון הגיע לחמג'ון (26 ₪) - שתי יחידות מאפה הבצק והבשר המסורתי של טורקיה, שהיה מתובל כהלכה ודאג שלא לחרוך את הבשר יותר מדי. אחריו הגיע 'חציל בטינג'אן' (34 ₪), מעין תבשיל חצילים פיקנטי ונהדר, שעבור שני רומנים שכמונו היה עונג גדול, וקציצות כרישה (26 ₪) חמימות שהיו טובות מאוד והזכירו טעם של בית. מיד אחרי הקציצות הגיעה צלוחית ובה שתי חתיכות של קובה חמוסטה (26), שאמנם לא מתהדר כמנה טורקית אורגינלית, אך היה טעים וחמצמץ כאילו היינו בכורדיסטאן.

ואז הגיעו שתי מנות ראשונות שהצליחו (כמעט) להפיל אותנו מהכסאות: סלט שקדים וכוסברה (40 ₪) - כמה פשוט ככה מדהים, עם תיבול מינימאלי והמפצפצות של שברי שקדים קראנצ'יים בפה; ומנה בשם 'סוג'וק' (34 ₪) שעבורנו הייתה גולת הכותרת של הארוחה כולה, וללא ספק המנה המפתיעה שאכלנו בזמן האחרון: פיסות של נקניק בקר טורקי צרוב על הגריל, עם מעט לימון ומלח גס ולצידו סלט ירוק מרענן. הבשר החם, העסיסי והמדהים, נתן קשת של טעמים שהותירו אותנו בהלם. אם אפשר היה להזמין מנה עיקרית שכולה סוג'וק, לא היו שום התלבטויות. מנה מופתית באמת.

מכיוון שהסוג'וק שייך לקטגוריית המנות הראשונות, "נאלצנו" לבחור במנות עיקריות שאינן כוללות את הנקניק המושלם. 'פרגיות בטאבון' (64 ₪) היא מנה המוגשת בתוך צלחת עמוקה ולוהטת, המכילה נתחי פרגית רכים ומושלמים המעורבבים עם קוביות תפוחי אדמה ועגבניות שרי. המנה הנוספת - מיקס בשרים (110 ₪) - איגדה את שלל המנות העיקריות שבתפריט: סטייק פרגית עסיסי ומצוין, צלע טלה שומני וטעים, מדליון של פילה בקר נימוח, פרגית ממולאת בפיסטוק וקשיו שהציגה מנעד טעמים מפתיע וקבב טלה שכולו אושר ועושר. מהמוצדקות שבמנות העיקריות של 'פאשה'.

כוס תה עם נענע לאחות היקרה וכוסית מהבילה של קפה טורקי אסלי לי, יחד עם קדאיף מהטאבון (26 ₪) שהיה מתוק בדיוק במידה הרצויה ומלבי (22 ₪) מרענן ברוטב פטל, סייעו לנו לעכל את כל מה שעבר עלינו במהלך הסיור הטורקי הטעים. כעת, בימים של אי ודאות בכל הקשור ליחסי טורקיה-ישראל, העם היושב בציון - ובמיוחד בתל אביב - יכול להירגע: בשביל ליהנות מאוכל טורקי טוב לא צריך לנסוע עד לטורקיה, אלא להחנות ליד הסינמטק ולהיכנס בשערי 'פאשה'.

* הכותב היה אורח המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בפאשה? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי